"את הים אי אפשר לקחת מאיתנו"
אלי כהן שהתגורר כילד בבית קטן חיפש להתגורר בעיר אבל במקום בו הטבע נראה מכל מקום. היום הוא מתגורר בראשון לציון ליד הים אבל משהו חסר לו. "פעם השכנים היו יורדים ביחד אחרי צהריים, שותים קפה ביחד, כולם ידענו מה קורה אצל כולם. המציאות היום גרמה לנו קצת להיות יותר יותר מרוחקים אחד מהשני". צפו
בשיתוף אפריקה ישראל מגורים
אלי כהן גדל ברמת גן בבית קטן עם שלושה אחים בחדר. "לא היה לנו פרטיות אבל היה את החמימות והיינו צוחקים ורבים תוך כדי צחוק לפעמים". כשאלי היה מעצבן את מימי היא הייתה תמיד מזהירה אותו - אם תעצבן אותי אני אתלוש לך מטוס מהתקרה".
צפו
"הייתי ילד שכונה", הוא מספר. "הייתי חוזר מבית הספר שם את התיק, שיעורים - לא שיעורים אין הייתי יורד למטה. היה לי את התעלה, בתעלה היו לנו עצי איקליפטוס והיינו יוצאים כאילו ממש משחקים שמה כל מה שהטבע נותן לנו. הייתי יורד בצהריים חוזר אפילו בערב בלילה. היה ילדות כיפית".
כשהתבגר חיפש לגור במקום שיהיה קצת ליד טבע ליד עצים, קרוב למקור מים כמו שהיה לו בילדותו. "עברתי לשכונה בראשון לציון. כשהגעתי לפה היה לנו שדה היה לנו עץ גדול, קצת טבע שהזכיר לי משהו שבילדותי אבל זה עד לפני כמה שנים שהחליטו להוציא את הכל ולבנות".
היה חשוב לך לחיות בעיר לצד טבע
"כן. גם ליד הים. זה נשאר. את הים אי אפשר לקחת מאיתנו".
אך לאלי קשה רק דבר אחד. "כשהייתי ילד השכנים היו יורדים ביחד אחרי צהריים, שותים קפה ביחד, כולם ידענו מה קורה אצל כולם. כמו בקיבוץ", הוא אומר. "השכנים שלנו היום נחמדים, אבל את האחווה ואת החמימות שהייתה שהיינו ילדים זה לא כל כך קיים.
למה?
"כל אחד גר בטריטוריה שלו. המציאות גרמה לנו קצת להיות יותר יותר מרוחקים אחד מהשני".
בשיתוף אפריקה ישראל מגורים
לפנייה לכתב/ת 
צילום: ירון שרון
מומלצים
