לאחרונה שמענו – בפעם המי יודע כמה – על סקר נוסף שמבשר על ירידה בתמיכת הדור הצעיר בישראל. מציאות מצערת זו, כך מסתבר, נכונה אף לגבי סטודנטים יהודים אשר גם בקרבם נרשמת שחיקה בתמיכה במדינה היהודית, ואלו מוצאים עצמם נמשכים יותר לפעילות בנושא צדק חברתי מאשר לציונות מודרנית.

אמנם עצוב, אולם יחד עם זאת, לחלוטין לא מפתיע. לרבים מאתנו העוסקים בתחום הדיפלומטיה הציבורית למען הגברת התמיכה במדינת ישראל ברור כי אבד הכלח על ״ההסברה הקלאסית״ אשר עניינה טיעונים וטיעונים שכנגד, משל עומדים אנו בבית משפט. אין משמעות הדבר כי אסור לעסוק בהיסטוריה ובעובדות, אולם ברור כי יש למצוא דרכים יצירתיות להגיע לא רק למוחו של הציבור אלא גם לליבו. רק אותו מסע אל הלב יאפשר לפתוח בדיאלוג אמיתי שמטרתו לא רק הצגת שאלות נוקבות אלא גם מתן תשובות של ממש – ולא פחות חשוב: נכונות של הצד השני להקשיב להן. מדובר בדו-שיח כן, כזה שלא רק מבקש ״לשפוך״ מידע על הצד השני במטרה ״לשכנעו״, אלא לעצור רגע ובטרם נקטת פעולה כלשהיא, להתעניין בקהל היעד: מה מעניין אותו? מה חשוב לו? ואז, ורק אז, להניח את העובדות הנכונות בהקשר הנכון.

בסוגית הצדק החברתי הנזכרת לעיל, מבקשי רעתה של ישראל דוחפים קדימה תפיסה לפיה עצם מהותה של ישראל מנוגדת לרעיון של צדק חברתי ושני הדברים לא יכולים לדור בכפיפה אחת. זכורה לשמצה אמירתה של אחת, לינדה צרצור, ממנהיגי תנועת החרם נגד ישראל בארה״ב, לפיה ״פמיניזם וציונות הינם מונחים סותרים״. אל נוכח האמור, סטודנט יהודי צריך לבחור לכאורה בין פעילות למען ישראל לבין צדק חברתי, טיעון שאין שגוי ומוטעה ממנו. ישראל, חרף המורכבות הגיאו-פוליטית בה היא מצויה, היא לב ליבו של הצדק החברתי: עם נרדף ששב לארצו לאחר אלפי שנים, אוחז בחלקת אלוהים קטנטנה, למצוא נחמה, שלווה וביטחון בים סוער. והכיצד נשלול זכות הגדרה עצמית מן העם היהודי, בעוד מדובר בזכות המובנת מאליה ביחס ליתר עמי העולם?! זאת ועוד, ישראל בפעילותה הדיפלומטית לאורך השנים – מאז שנות ה-50 – מהווה עמוד תווך בתחום הפיתוח הסביבתי והסיוע הבינ״ל למדינות רבות ברחבי העולם. בין אם מדובר בסיוע ישיר של המדינה למדינות ידידות, בין אם מדובר בפעילות בארגוני או״ם וארגוני סיוע ובין אם מדובר בתעשיית הידע הרפואית והטכנולוגית הישראלית – ישראל משנה את העולם עם כל יום שעובר, משנה את חייהם של כה רבים לטובה.

הזירה הטבעית למאבק על דעת הקהל ודור העתיד. (צילום: AFP)

עלינו לפעול בכלים יצירתיים וחשובים אלו גם ביחס לדור העתיד של הקהילה היהודית.

מראשיתו שם לו ארגון StandWithUs למטרה למצוא מסילות אל הדור הצעיר, לטפח את אהבת ישראל - המורכבת כל כך - באמצעות חינוך והעשרה ובסופו של יום להצמיח מנהיגות: אותם אלו שבעוד כמה עשורים יטלו את המושכות לא רק למען התמיכה בישראל בדעת הקהל אלא גם של הנהגת הקהילה היהודית במובנה הרחב. אם לא נדע להשקיע כעת את הדרוש, אנו בהחלט עשויים למצוא עצמנו בפני שוקת שבורה בעוד זמן לא רחוק.

לפני 16 שנה, כאשר קם הארגון הוא החל פעילותו בקרב סטודנטים בקמפוסים, הזירה הטבעית למאבק על דעת הקהל ודור העתיד. לפני מספר שנים, התרחבה הפעילות לבתי ספר תיכון – מתוך ההבנה כי ככל שנפעל מוקדם יותר, כך ייטב. לאחרונה ולאחר עבודה מאומצת של שנים, השקנו את LINK, תוכנית לימודים חדשנית ואינטראקטיבית המיועדת לתלמידי חטיבות הביניים, אשר מיועדת לחזק את הקשר ההיסטורי של תלמידים יהודים לישראל ולהעצים אותם ביצירת חיבור משלהם למדינת ישראל המודרנית באמצעות גשרים של ידע. מה תפקידה של ישראל בעולם? כיצד בא לידי ביטוי אופייה היהודי והדמוקרטי? כיצד יכולה מדינה לשחק תפקיד חיובי בין העמים? כיצד ניתן להבין את ישראל בסביבתה? זאת ועוד, והכל במטרה לפתח מערכת יחסים אישית בין התלמיד וישראל המבוססת על ערכים. יישום שלב הפיילוט של התוכנית הביא לתוצאות יוצאות דופן: 45% מהתלמידים דיווחו על הבנה עמוקה יותר של הקשר בין העם היהודי וישראל ויותר מ-55% ציינו כי כעת הם מבינים בצורה ברורה יותר את האתגרים בפניהם עומדת ישראל, בהתחשב בסביבתה ובאופייה המגוון. ״השראה״ הייתה מילה בה המורים השתמשו מצידם בכדי לתאר את התוכנית החדשנית.

אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל, וכדאי להתחיל בתוכנו.

לאתר התוכנית: http://israellink.org/