לנהוג ברכבת, כמה קשה זה כבר יכול להיות

גילוי נאות, אף פעם לא חלמתי להיות אסטרונאוטית, שוטרת או נהגת מקצועית. אבל בשנים האחרונות אני שוקלת מחדש את חלומותי. שכן החל מ-2015 פתחה רכבת ישראל את הדלת וקראה גם לנשים לקחת חלק (ונוסעים), ולהפוך לנהגות קטר מהמניין. בשנתיים שחלפו מאז נפרצו הגבולות, וכיום יש לא רק נהגות אלא אפילו מדריכות נהיגת קטר, האחראיות על הכנת דור הנהגים הבא. ואני? מצוידת בניסיון רב שנים של הזזת רכבות צעצוע, יצאתי לבדוק כמה קשה יהיה לנהוג ברכבת אמיתית.

התחלתי את היום בשיעור סימולטר בבית הספר למקצועות רכבת בתל אביב. שם אמנם לא הרגשתי את משקל הרכבת, אבל כן את גודל האחריות. בעיקר אחרי שפספסתי את העצירה ברציף בבנימינה, ופעמיים נוספות התנגשתי ברכב תמים שהחליט לחנות על הפסים במפגש מסילה-כביש. ברקו, מדריך הסימולטור, לא התייאש ואי שם בין צופר לבלם, מה שנדמה כסינית הפך לעברית מובנת.

הרגשתי שאני מצליחה להבין את הקצב והמהירות, ובאופן כללי מוכנה לצאת לדרך. אחרי שיעור קצר על המסלול בו עמדתי להסיע את הרכבת ובדיקת בטיחות ארוכה, התיישבתי על כיסא הנהג. התוצאה לפניכם. האם נהניתי? בואו נגיד שאני שוקלת הסבת מקצוע.