תפסיקי עם החשדנות, תנסי להאמין

הטור מיועד לנשים אבל לגברים באותה מידה

*

אף פעם לא חיטטתי לבעלי בטלפון. גם לא בפייסבוק. במשך 15 שנות נישואינו מעולם לא חשדתי שהוא בוגד בי והוא לא חשד בי. יצאתי לרקוד עם חברים (כי הוא לא אהב לרקוד), אכלתי צהריים עם ידידים (וסיפרתי לו על זה) וגם הוא יצא מדי פעם לשתות משהו בלעדיי.

היה לי ברור שנשים עושות לו עיניים כמו שהיה לי ברור שהוא לא יגיב לזה. יש שתי סיבות לכך שלא חשדתי: 1. סמכתי עליו בעיניים עצומות. 2. הייתי תמימה. מעולם לא ניהלתי רומן מאחורי גבו וככל הידוע לי זה הדדי (ואללה, לא תאמינו, יש אנשים שלא בוגדים, זה לא אומר שאין להם צרות אחרות).

לעוד כתבות של גאיה

לפעמים אהבה היא פשוט אהבה

טוב ורע בחיים: תלוי איך מסתכלים על זה

תודה זו לא מילה גסה

חשדנות לא עושה טוב לנשמה(צילום: Shutterstock)

אני לא מתנהלת מתוך חשדנות כי אלה לא חיים בעיניי. לעקוב אחרי מישהו, לשים לו האזנות, לשלוח חברה שתרגל אחריו במכון הכושר, לבקש מידיד להפוך לחבר שלו כדי לשמוע סודות, לחפש לו בכיסים – כל אלה אקטים מיותרים, שלא עושים טוב לנשמה.

מי שרוצה לנהל מערכת יחסים אחרת במקביל – אפילו לא רומן, אולי סתם שיחות נפש – יכול לעשות את זה בכל מקום ובכל שעה. יותר מזה – הוא צריך לעשות את זה. אם לגבר שלי לא טוב איתי באיזושהי רמה, אנחנו בבעיה גם אם הוא לא עושה כלום.

חשדנות היא חרב פיפיות – היא הופכת גם את האדם הכי אמין לשקרן, והיא בעיקר פוגעת בשלווה שלנו. מבחינתי, זה כמו לבדוק את המרכיבים התזונתיים במה שאני אוכלת – אין לזה סוף ותמיד אני אמצא משהו שלא ממש מועיל לבריאותי הכללית. אני אמשיך לאכול את זה, כי טעים, אבל במקביל אייסר את עצמי ואכנה אותי בשמות גנאי כמו שמנה, חלשה, חסרת אופי.

אנחנו יכולות להיות הכי עדינות ומאמי, אבל כשזה נוגע לחסרונות שלנו אנחנו מלכות בלרדת על עצמנו הכי חזק שאפשר. אם זה היה סרט מצויר גם הייתי נותנת לעצמי סטירות, ככה בשביל לחזק את האמירה.

החיים שלנו זה לא סרט ובכל זאת אנחנו מגדפות את עצמנו, מכות, צובטות ומכאיבות בשאלות שבכלל לא צריכות לעלות – איפה הוא עכשיו, מה הוא עושה, עם מי, למה הוא מאחר, הוא כבר בגד פעם אז הוא בטוח יבגוד שוב, הוא כבר לא נמשך אליי (למה אכלת את זה, שמנה), ברור שהוא מסתכל על אחרות. וככה זה יכול להמשיך עד אין קץ, והמסכן מקבל כתפיים קרות במקום חיק חמים להניח את הראש בסוף היום.

כשיש חשדנות - הלב נשאר סגור

לפני כמה זמן אמרה לי מטופלת חדשה שהיא תצטרך כמה פגישות כדי לסמוך עליי. זה נשמע לי הגיוני, כי תכלס אנחנו לא מכירות, והיא עומדת לשפוך את קרביה מול מישהי שמעולם לא פגשה ושאמורה לסדר את הקרביים האלה בחזרה במקום. זאת חשדנות בריאה, שמסתלקת ברגע שרואים שיש על מי לסמוך ומפנה את עצמה לקבלה ונתינה.

כשהחשדנות נשארת, הפנים מקבלים גוון חמוץ של מרמרה והלב נשאר סגור. כלום לא יכול להיכנס ובטח לא לצאת. אני מעדיפה להיות תמימה מחשדנית. זה נראה לי נכון יותר. אני מעדיפה לסמוך על העומד מולי כי הרבה יותר נעים לחיות ככה. אז נכון, לפעמים אני נפגעת. אני בוטחת באנשים שעושים ההיפך ממה שהבטיחו, שמתנהגים כמו אשפה, אבל גיליתי שזה כמעט לא קורה.

 כשאני מראה לאנשים שהבמה שלהם לגמרי הם נשארים אותנטיים ומשתדלים לא לפגוע. הרעים והנצלנים יפגעו, בין אם אחשוד בהם ובין אם לא. להיות תמימה לא אומר מטומטמת, אני לא אתחיל לעבוד בלי חתימה על חוזה רק כי הבטיחו לי "שיהיה בסדר", ברור לי שכל העולם בנוי על אינטרסים, השאלה רק אם האינטרסים שלי מתמלאים במידה שאני רוצה וראויה לה.

גם זוגיות בנויה על אינטרסים – אתה תעשה לי טוב ואני אעשה לך עוד יותר טוב כדי שאתה תעשה לי הכי טוב. זה נשמע לי אחלה דיל, בטח יותר כיפי מ"אני אגלה את הסיסמה של האייפון ואסתכל לך בהודעות ואתה לא תרשה לי לצאת עם חברות שלי". קנאה, חמדנות, חשדנות, פקפוק, פחד מאיבוד האהבה – כולם מגיעים מתוך צורך בהרגעה ובביטחון. הקטע זה שהם עושים בדיוק ההיפך, מערערים את הביטחון ולא נותנים מרגוע.

אז תירגעי (איזה מעצבן שאומרים את זה, נכון?), תסמכי על עצמך שתצליחי לצאת מכל משבר. מקסימום תפסיקי לאכול מרוב דיכאון ותורידי את השלושה קילו... עד שזה יקרה, אם בכלל, הלב יהיה מוצף באושר ובאהבה. אישית, אני מעדיפה לבטוח באנשים ולא להפסיד הזדמנות להיות מאושרת, רק בגלל שחשדתי.

שלך,

גאיה קורן,

עתונאית בידיעות אחרונות , קואצ'רית לשינוי חיובי בחיים ומנחת סדנאות אני מלכה לנשים שהתגרשו ומטפלת אישית לשינוי חיובי בחיים.