איך להימנע מטעויות נפוצות בפוקר - חלק א'

בלי להיכנס שוב לשאלת היכולת מול המזל שמלווה את הפוקר, וגורמת לסערה בישראל בכל הנוגע להפיכת המשחק לחוקי, אין שום ספק בנוגע לכך שכמו בכל משחק - הניסיון קובע. ככל שתשחק יותר, תלמד יותר, תגלה דברים חדשים על המשחק - וחלק מהניסיון הנרכש הוא הימנעות מטעויות.

חייבים לטעות בפוקר כדי להבין מה לעשות טוב יותר בפעם הבאה - אבל אולי הכתבה הבאה תצליח לעזור לכם במשהו, ולתת לכם הזדמנות לראות מראש את השגיאה לפני שאתם מבצעים אותה. בחלק הראשון שאתם קוראים כעת ניתן טיפים הנוגעים למשחק עצמו, ובפעם הבאה נדבר על מה שמסביב לשולחן.

חייבים לטעות כדי להבין איך להשתפר(צילום: AP)

האס המטעה

הנה מה שעובר בראש לשחקן מתחיל כשהוא רואה אס ביד. "יששששששששששששששששששששששששש, קיבלתי אס!"

הנה מה שעובר בראש לשחקן מנוסה יותר: "רגע, מה הקלף השני?"

אס הוא מלכודת. הוא יוצר אשליה שיש לך כוח, אבל אם האס הזה לא מקבל עזרה מהקיקר, אתה עלול ללכת עם הראש בקיר. חשוב לזכור שלא בטוח שהאס השני יצוץ על השולחן, ולשחק יד שלמה מתוך תקווה שהוא יגיע או שלאיש לא תהיה יד טובה ותנצח בזכות הקלף הגבוה - זו פשוט טעות יקרה. אפילו זוג 2 מכבה את אש ההתלהבות מאותו אס. אפשר לחכות לפלופ ולראות מה יקרה, אבל לשחק בזהירות.

אס הוא מלכודת ונותן אשליה של כוח. שניים זה כבר משהו אחר(צילום: shutterstock)

חשוב לזכור שגם אם האס יבוא, קיקר נמוך שבא איתו עלול לפגוע בך. בשולחן מלא (9-8 שחקנים) עדיף להימנע מלשחק אס עם קיקר חלש, ורק אם לאס מתלווה קלף גבוה, או מאותה הצורה, אפשר לשחרר קצת את הרסן.

הצבע והרצף

טעות דומה לעניין האס, אבל מלכודת שהרבה יותר מפתה אותך, כי כאן אין רק אופציה להצלחה עתידית ביד, אלא הגעה לקו הסיום שלה. כל הקלפים על השולחן, ויש לך רצף או צבע. על פניו, אחלה יד. אבל הזהירות ההכרחית נוגעת לזהות הקלפים שבתוך החמישייה המוצלחת.

אם הרצף מסתיים באס, מצבכם נפלא. אבל אם מדובר בחמישה לבבות, שמורכבים בערך מ-2, 3, 6, 9 ו-10, אתם בבעיה. יש לכם את הצבע, אבל עם שלושה לבבות על השולחן יש סיכוי שמישהו נוסף מחזיק שני לבבות ביד, כולל אחד שגבוה מ-10. הדבר נכון גם בנוגע לרצף. שלושה-ארבעה קלפים עוקבים פתוחים על השולחן הם פתח לצרות, כי בלי האס תמיד מישהו יוכל להשלים רצף גבוה יותר.

לפעמים צריך לעצור את המרדף אחר הקלף האבוד. דן אוט באליפות העולם(צילום: AP)

המרדף

זה אנושי וטבעי לחלוטין לקוות. אתה באמצע היד, וחסר לך רק קלף אחד כדי לסגור משהו יפהפה. הבעיה היא שבלי הקלף הזה, שלא צץ ככל שהזמן עובר, אין לך בעצם כלום - אבל אתה ממשיך לשלם ולשלם מתוך ציפייה שזה ישתלם. חשוב לדעת את הגבולות והסיכויים בעניין הזה. אם הקופה הולכת וגדלה, והסיכוי הולך וקטן, צריך לעצור לרגע את המרדף אחרי הקלף האבוד ולחשוב טוב-טוב אם זה באמת שווה את המאמץ.

שקרן שקרן

אלמנט הבילוף מוסיף נופך מיוחד למשחק. אתה יוצר סביבך מסך פסיכולוגי והיריב יכול רק לנחש (דבר שמשתפר עם הניסיון) מה אתה באמת מחזיק.

אבל כמו ששחקן כדורגל לא יגביל את עצמו לנגיחות, בלוף הוא רק היבט אחד של המשחק וזו טעות רצינית לדבוק בו כאסטרטגיה. טעות רצינית מאוד. במהרה, כל שחקן בשולחן קולט את הכיוון שלך, מבין שאגרסיביות בשילוב רצף ארוך של ידיים שאתה נכנס אליהן הם קומבינציה משונה, ואתה יכול לאכול אותה אם הבלוף יהיה ברגע מכריע במשחק ואף אחד כבר לא יחשוש לחשוף את הקלפים שלך. בלוף הוא קצת כמו תבלין - יותר מדי ממנו הורס את התבשיל.

בלוף הוא כמו תבלין. אלוף העולם סקוט בלומסטיין(צילום: רויטרס)

והיא שעמדה

העמדה היא מונח כל כך חשוב בפוקר, שבקרוב נקדיש לו לבדו את אחד המדורים.

בינתיים, על קצה המזלג: העמדה, כמובן, היא המיקום שלך בשולחן בכל הנוגע לכפתור הדילר. כשאתה נמצא איתו, אתה משחק מאוחר יותר ביד וכבר קיבלת תחושה מהשחקנים האחרים מה הכיוון שלהם, אם לא התקפלו.

הדבר המסוכן הוא להיות מחוץ לעמדה, כלומר לשחק מוקדם ביד, ולאבד את הראש. הימור גבוה ומוקדם יכול סתם להבריח את שאר השחקנים ולמנוע ממך רווח ביד טובה. אם אתה מדבר מוקדם ביד, פעל בסבלנות.