זה הכי אני, וזה כל כך לא אתה - כי אתה ממש לא בכיוון

קראתי את ההודעה שנחתה אצלי במסנג'ר, וניסיתי להבין אם קיבלתי מחמאה או שדרכו עליי ברגל גסה. אני לא מכירה את האיש שפנה אליי, הוא בחר להצטרף לעוקבים שלי בפייס ולקרוא את הגיגיי. לא הכרחתי אותו, לא קשרתי לו יד מאחורי הגב, אפילו לא העליתי תמונות שלי בבגד-ים (בכל זאת, מרחמת על קוראיי).

אני אולי נטולת חדשנות תפיסתית, אך מיד תפסתי שמדובר באחד מאותם גברים שחושבים שיזכו באשה אם ישפילו אותה. אף פעם לא הבנתי איך השיטה פועלת – כאילו, באמת יש מישהו חושב שזאת הדרך הנכונה להתחיל עם מישהי? ונניח הייתי נגררת לשיחה, הוא באמת חושב שאני אחבב אותו אחרי שלעג לערכים שלי?

להשפיל אותך על חשבון חוסר הביטחון שלו(צילום: Shutterstock)

עוד כתבות של גאיה

מה למדתי משמונה שנים של גירושים?

מקעקעת זיכרונות חדשים

החיים יכולים להיות טובים יותר. צריך רק להאמין בזה

מאבקי כוחות מהסוג הכי משפיל

זה הזוי כמה גברים כאלה מסתובבים בינינו, מאמינים ששיטת המקל והגזר תעבוד להם. קודם הם מחמיאים לך, מספרים בשבחך בפנייך, וברגע שאת מתרווחת לאחור בחיוך, הם מבטלים את המחמאה בעקיצה מעצבנת. אלה אותם גברים שמתחילים איתך בנסיכה, יפה של אבא, איזה עיניים כפרה עלייך, וכשאת לא נענית לחיזורים שלהם זה יאללה לכי, זקנה, מי רוצה אותך יא מכוערת.

עם כאלה אין לי בעיה, אגב. אני אוכלת אותם בלי מלח ויורקת את החרצנים מהרווחים בין השיניים. הבעיה היא בגברים מתוחכמים יותר, אלה שנכנסים לך מתחת לעור בערמומיות, ואת כל הזמן בספק אם קיבלת שושנה או שדקרו אותך עם הקוצים.

כשזה נעשה על ידי מישהו זר או חסר משמעות בחיים שלנו, אנחנו יכולות להתעלם או להתעכב שתי שניות ולהמשיך הלאה, אבל כשמישהו קרוב מתנהג ככה, זה עושה אותנו קטנות, חלשות ותלותיות. זו הסיבה, אגב, שהרבה נשים לא מודות כמה רע להן בנישואים – הן היו פעם בגובה נורמלי אבל כעת הן בגובה דשא, ככה שגם חרק קטן נראה להן מפחיד ומפלצתי, והן מרגישות מבוהלות מכדי לעשות צעד.

אני רואה את זה ממשיך גם אחרי שהן מתגרשות – הן נמשכות תמיד לאותם טיפוסים מניפולטיבים, שמשדרים עודף ביטחון עצמי שמכסה על רגשי נחיתות היסטריים. אני מכירה את זה כי הייתי שם, יצאתי עם גברים שנשאתי אליהם עיניים בהערצה ולא הבנתי שבכך אני מקטינה את עצמי ומרגישה "פחות" מהם.

ככל שהייתי פחות, הם נדמו בעיני ליותר, עד שהייתי נמוכה כמו ים המלח ומרוקנת כמוהו. פתאום שכחתי את ההבדל בין אריה שקט לכלב קטן שנובח חזק. גבר שבטוח בעוצמה הפנימית שלו, לא צריך גזר ולא צריך מקל, הוא צריך צמר גפן כדי לעטוף איתו את כל פחדיי וחולשותיי, לגונן עליי ולתת לי לפרוח.

רציתי לענות להודעה שנחתה אצלי במסנג'ר, לכתוב לו שזה בכלל לא ברור שאהיה מלכה מאושרת וגרושה, כי אם זה היה נכון כל הגרושות היו עכשיו רוקדות במסיבת בריכה המונית ולא מג'נגלות בין ילדים, קריירה, בעלשעבר, זוגיות, משפחה ופרנסה. הרבה יותר מסובך להיות מלכה ששולטת בכל זה והרבה יותר קל להישאר באזור הנוחות כשאני מרצה את בעלי במקום לשרת את הרצונות שלי.

רציתי לענות לו, שיכולתי בקלות להתמרמר ולפחד שאזדקן לבד כי מי ירצה אותי זקנה ומכוערת יאללה יאללה.

אבל לא עניתי, שמרתי את המחשבות המיושנות שלי לעצמי והלכתי לקנות מדביר חרקים.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן, מחברת הספר גרושה באושר , מנחת סדנאות אני מלכה להעצמת נשים ועיתונאית בידיעות אחרונות.