שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "גן הדובדבנים": הפקה אינטליגנטית אבל מרוחקת

    עם ביצועים מלאי חן ונוגעים ללב, ההצגה "גן הדובדבנים" של תיאטרון באר שבע מלאה ברגעים יפים. אז מה אם כמה מדמויותיו של צ'כוב נעלמו מהבמה

     

     

    גרסתו החדשה של הבמאי עידו ריקלין למחזה הקלאסי של אנטון צ'כוב, "גן הדובדבנים", העולה בימים אלו בתיאטרון באר־שבע, מספקת כמה הפתעות. כך למשל, חלק מדמויות המשרתים במחזה נעדרות מהבמה. היחיד שנותר בסביבה, פירס הישיש, מגולם בחן קריקטורי נפלא על ידי השחקנית הוותיקה אורה מאירסון. מעבר לזה, החליט ריקלין להעצים את תפקידו של טרופימוב, הסטודנט, המעוצב כאן כאינטלקטואל מהפכני הנואם נאומים פיוטיים חוצבי להבות.

    השינויים מבליטים את תפקידו של טרופימוב כנושא בשורת המחר במחזה, אל מול געגועי האתמול של משפחת האצולה, ואל מול המדיניות המעשית של איש ההווה, לופחין - בן הצמיתים שהפך לקפיטליסט, ורוכש, בסופו של דבר, את האחוזה.

     

    רועי אסף מגיש ביצוע חזק בתפקיד הזה, כשדי ברור שלופחין שלו מאוהב בסתר בבעלת האחוזה, רנייבסקאיה, אך כולם מצפים ממנו שיישא לאישה את בתה המאומצת, וריה. תמונת ההחמצה ביניהם המתרחשת לקראת סוף ההצגה - קורעת לב, הרבה בזכות הביצוע המופנם והנוגע ללב של מעין תורג'מן הסימפטית. את טרופימוב מגלם תום אבני בביצוע סוער ומוקצן, אבל גם קצת חדגוני לטעמי. מולו ניצבת אביגיל הררי, כאניה, הבת הצעירה הנדבקת בלהט המהפכני שלו. היא מגישה ביצוע יותר עדין ומורכב. בקריאה המחודשת של ריקלין היא היחידה שמצליחה לראות מעבר לרגע ההיסטורי המבלבל, יכולת המסומלת בשני רגעים יפים שבהם הבמה קופאת והיא כאילו מביטה מבחוץ על כל הנפשות.

     

    אנשים שחיו בחוסר מודעות משווע להיסטוריה המתחוללת סביבם. מתוך ההצגה (צלום: מעיין קאופמן) (צלום: מעיין קאופמן)
    אנשים שחיו בחוסר מודעות משווע להיסטוריה המתחוללת סביבם. מתוך ההצגה(צלום: מעיין קאופמן)

    אך הלב הפועם של ההצגה הוא שירי גולן, המגישה את אחד מתפקידיה הבשלים ביותר, כרנייבסקאיה, האצילה שאינה מצליחה להתגבר על פזרנותה הקומפולסיבית, אך עדיין מצליחה להקסים את כל מי שבא עימה במגע. גולן אכן מקסימה, והיא מציגה ביצוע מלכותי וכובש, כשלצידה מצטיין גם ירון ברובינסקי, כאחיה הפטפטן, גאייב, שמוצג כהומו דקדנטי ומפונק.

     

    יש בהפקה האינטליגנטית הזו הרבה רגעים יפים וביצועים מגרים, ויחד עם זאת, ההצגה ככלל סובלת מתחושת ריחוק מסוימת, המונעת מאיתנו מלהיות ממש

    מעורבים בגורל הדמויות האבודות. ייתכן שזו בדיוק התחושה שהבמאי ניסה ליצור, סוג של מבט מרחוק על עידן שחלף של אנשים שחיו בחוסר מודעות משווע להיסטוריה המתחוללת סביבם, רגע לפני הפיצוץ הגדול.

     

    הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צלום: מעיין קאופמן
    מבט מרחוק על עידן שחלף
    צלום: מעיין קאופמן
    לאתר ההטבות
    מומלצים