תקלה בהשגחה העליונה
"מעייני הישועה" הוא מוסד רפואי יוצא דופן: מצד אחד, מציעים בו תנאי אשפוז מפנקים, ונלחמים על חייו של כל חולה. מצד שני, כשמתעוררות דילמות בריאותיות, כולל אינטימיות ביותר, המילה האחרונה נתונה לרבנים | אחרי שנים שבהן הצליח למשוך גם חולים חילונים למהדרין וגם רופאים בכירים מרחבי הארץ, מתמודד עכשיו המקום עם שורת משברים - מזיהום חמור בפגייה עד נטישת עובדים | מנהל בית החולים משוכנע שגם על זה יצליחו להתגבר בזכות קלף מנצח: תור קצר במיוחד במיון
שתי דרמות גדולות התרחשו בשבועות האחרונים בפגייה השקטה של בית החולים החרדי "מעייני הישועה", בבני־ברק. בראשונה, התפטרו שש מתוך 28 האחיות המועסקות בפגייה, בהן האחות האחראית, והודיעו כי הן עוברות לבית החולים החדש והיוקרתי, אסותא אשדוד. הצעד הזה הותיר את היחידה הרגישה הזו, שגם בימים רגילים לא משופעת בעודף עובדים, במצוקה אמיתית של כוח אדם. מצב בעייתי מאוד, שידוע כמתכון לצרות.
ואמנם, הצרות לא איחרו להגיע. אחרי תקופה ממושכת שבה דווח כי הפגייה פעלה ללא זיהומים, הישג חריג ומרשים במערכת הבריאות העמוסה והצפופה שלנו, נדבקו 11 פגים בחיידק האלים קלבסיאלה והיא נסגרה, עד שיתברר כי ההדבקה נבלמה ולא נשקפת סכנה לפגים המטופלים. בבית החולים מעריכים, כי היא תיפתח מחדש בשבוע הבא.
"כל הפגים בריאים ואין סכנה לחייו של אף אחד מהם", עידכן השבוע המנהל הרפואי של בית החולים, פרופ' מוטי רביד. "כל פגייה נסגרת מדי פעם. למזלנו, רוב הפגים היו נשאים. רק אחד היה חולה וגם הוא הבריא מהר מאוד, כי החיידק הגיב לטיפול אנטיביוטי".
העובדה שרבות מהאחיות שעובדות בפגייה עזבו את בית החולים זמן קצר קודם קשורה, להערכתך, להתפשטות הזיהום?
"אני חושב שכן, כי אם הלחץ בעבודה גורם לכך שאחות אחת צריכה לטפל במספר פגים, הדבקה היא אפשרות סבירה. גם כך צריך לזכור שאנחנו לא עובדים לפי התקן האירופי, שם יש אחות אחת לכל פג. כאן, במקרה הטוב - אחת לשניים".
להגן על המוח
כוכבת הדרמה הנוכחית היא אחת הפגיות המסקרנות בישראל. בשונה מפגיות אחרות, רוב המטופלים בה בכלל אינם פגים בהגדרתם, כלומר מי שנולדו בשבוע היריון מוקדם או במשקל נמוך, אלא תינוקות הסובלים ממומים מולדים וממחלות שונות.
על פי נתוני משרד הבריאות, מדובר באחת הפגיות החלשות בארץ: מספר אנשי הצוות נמוך משמעותית מדרישות התקן, המחלקה חסרה כיורים לרחיצת ידיים, ואפילו חדר בידוד, הנדרש על פי הנהלים, אין כאן. ביקורות משרד הבריאות ממקמות את הפגייה כבר שנים באחד המקומות האחרונים בזכאות למענקים מיוחדים, הניתנים לבתי החולים על השקעה בתחום הרגיש והחיוני הזה.
מנגד טענו בבית החולים כי מדובר בפגייה מצטיינת, ששיעור הזיהומים בה נמוך באופן יוצא דופן.
מנתונים שפורסמו לפני שנתיים עולה, כי שיעור הזיהומים בפגים גבוה בישראל פי ארבעה משיעורם בפגיות במדינות המערב: 37 אחוז מהפגים, אחד משלושה, נפגעים מזיהומים. על פי מנהל אגף ילודים ופגים במעייני הישועה, ד"ר דניאל לובין, זה כשנתיים שלא היה בפגייה אפילו זיהום אחד ולכן מדובר בהישג מרשים, גם אם לוקחים בחשבון את אירוע הקלבסיאלה.
גורמים במשרד הבריאות טענו השבוע כי מעייני הישועה לא דיווח למשרד על הזיהום שהתגלה בפגייה. זו אינה הפעם הראשונה שבה נטען כי בית החולים אינו מזדרז למסור מידע החייב בדיווח. בינואר השנה פירסם משרד הבריאות נתונים ראשונים מסוגם אודות זיהומים בדם הקשורים בצנתרים מרכזיים, שהתגלו בשנת 2015. מעייני הישועה היה אחד משני בתי חולים שהנתונים שמסרו הוכרזו רשמית כבלתי מהימנים ולא נכללו בדו"ח הארצי.
"בית החולים מסר מידע על הזיהום בפגייה בזמן אמת לכל מי שהיה זמין במשרד הבריאות", משיב פרופ רביד לטענות. "סגרנו את הפגייה בעצמנו, הרבה לפני שמשרד הבריאות הורה על סגירתה. לגבי דו"ח הזיהומים של משרד הבריאות, היה דיון מקצועי בשאלת ההגדרות של הזיהומים המדוברים. הטענה שאנחנו מסתירים מידע היא שקרית ומרושעת. אנחנו לא מסתירים כלום".
כך או כך, אירועי השבוע האחרון מספקים הזדמנות נדירה להציץ אל מאחורי הקלעים של אחד מבתי החולים המעניינים ביותר בישראל, ובין היתר למתרחש בפגייה, הפועלת בשיטה טיפולית מיוחדת. השיטה, הקרויה נידקאפ, מדמה עבור הפגים סביבה של רחם, במטרה להגן על מוחם המתפתח, להפחית ולווסת את הסטרס שאליו הם נחשפים במהלך התקופה הראשונה לחייהם. מחקרים מצאו שפגים שגדלו בשיטה הזו נזקקו לפחות ימי הנשמה וחמצן, המעבר שלהם להאכלה דרך הפה היה מהיר יותר ומשך האשפוז שלהם היה קצר יותר. רק פגייה אחת נוספת בארץ, בבית החולים מאיר, פועלת בשיטה דומה. "הפגים אצלנו מטופלים בתנאים אופטימליים: חושך, צמצום עירויים והפחתת מספר הדקירות", אומר ד"ר לובין, בעבר מנהל היחידה לטיפול בילוד במרכז הרפואי שיבא.
הביקור בפגייה כאן הוא חוויה יוצאת דופן. המקום חשוך ושקט, הצוות הרפואי והסיעודי מדבר בלחש, האורות החזקים וצפצופי המכשירים התדירים, שמאפיינים פגיות אחרות, אינם קיימים פה. כל אינקובטור עטוף במין "בית" מבד, המקנה לפג השוכב בו תחושה מוגנת ואינטימית, והפגים עצמם שוכבים בו לבושים, לא ערומים כמקובל בשאר הפגיות.
בעת ביקורי בפגייה, שהה בה פג שנולד בשבוע ה־25 להיריון, ללא שימוש בהנשמה, אירוע נדיר ביותר בלידה המתרחשת בשבוע כה מוקדם. הפג הצעיר ביותר ששרד כאן, מספר הצוות, נולד בשבוע ה־23 להיריון. היום הוא בן שלוש והתפתחותו תקינה. "כדי שפג לא יחלה, לא צריך להשקיע אגורה אחת בציוד יקר", טוען ד"ר לובין. "צריך לתת לו כמה שיותר חלב אם, כי זו האנטיביוטיקה הכי חזקה של הטבע, וצריך למנוע ממנו סטרס, כיוון שסטרס עלול לגרום לשרשרת פעולות רפואיות מזיקות, שמעלות מאוד את הסיכון לפתח זיהומים".
מיטה לבן 100
מעייני הישועה נוסד בבני־ברק ב־1990 על ידי ד"ר משה רוטשילד, רופא ילדים ומוהל, המשמש עד היום כנשיאו, במטרה לספק שירותי רפואה על פי רוח ההלכה היהודית. המימון להקמתו הגיע בעיקר מכספי תרומות.
"החזון של ד"ר רוטשילד היה להקים מוסד שיעשה רפואה שמקדשת את החיים", אומר פרופ' רביד. "מנקודת השקפתו, ואני לא לגמרי מסכים איתו, בתי החולים הכלליים במדינת ישראל לא שמים מספיק דגש על קדושת החיים, בפרשנות שהיהדות האורתודוקסית נותנת לה. הוא רצה בית חולים שיילחם גם על הזקן הדמנטי וגם על התינוק שלכאורה אין לו שום סיכוי לחיות. אנחנו תירגמנו את החזון הזה למדיניות ואותה לנוהלי עבודה. אין אצלנו חשיבה אם כדאי לטפל, אלא איך ניתן לטפל הכי טוב. אם מגיע אלינו ישיש בן 100 ונראה שניתן לסייע לו, הוא יקבל מיטה בטיפול נמרץ, בדיוק כמו מטופל צעיר".
המדיניות הזו, של טיפול בכל מחיר ובכל מצב, מכתיבה גם את אופי האשפוז: מספר המונשמים במעייני הישועה ביחס לגודל בית החולים הוא מהגבוהים בארץ, והזמן שכל חולה מחובר למכונת ההנשמה ארוך יותר. "אין אצלנו משחקים של להאט את המכונה או להפסיק את פעולתה", אומר פרופ' רביד. "אנחנו לא מוותרים על אף אחד. אם מגיעים למסקנה, בשיתוף עם המשפחה והרבנים, שמטופל מסוים הוא 'שכיב מרע', כלומר חולה אנוש שאלה שעותיו האחרונות, מתמקדים במניעת סבל".
בית החולים מתנהל בהנחייתו הצמודה של ועד ההלכה, שמורכב משלושה רבנים. למרות שמעייני הישועה הוא בית חולים ציבורי, המחויב לפעול על פי נוהלי משרד הבריאות, כאן לא תוכלו לבצע הפסקת היריון ללא הצדקה רפואית מובהקת. קשירת חצוצרות, פעולה שגרתית שמטרתה מניעת היריון קבועה ובלתי הפיכה, מתבצעת אך ורק באישור רב בית החולים. "הנשים עצמן רוצות לשמוע את עצת הרב", טוען פרופ' רביד, "זה לא משהו שמוכתב על ידי ההנהלה".
גם המונח "מוות מוחי", המהווה היתר להפסקת הטיפול הרפואי ומשמש אור ירוק לתרומת איברים, אינו שגור במקום. מי שמוחו מת, יקבל את המשך הטיפול הרפואי עד שליבו יפסיק לפעום. "אנחנו לא מפסיקים לטפל בחולה אף פעם, גם לא במקרה של מחלה קשה מאוד", אומר פרופ' פטריק סורקין, מנהל היחידה לטיפול נמרץ. "אף אחד לא יודע מתי הוא ימות ואין שום זכות לקצר את חייו. ממשיכים עד שהוא הולך". החייאה תתבצע כאן כמעט תמיד, למעט במקרים שבהם מדובר בחולה העומד למות. על מתן מורפין, תרופה משככת כאבים חזקה, שבמינונים גבוהים גורמת לדיכוי נשימה וניתנת בבתי החולים הכלליים בעת הצורך לקיצור תהליך הגסיסה של חולים סופניים, אין מה לדבר פה. "אנחנו נותנים תרופה דומה", אומר סורקין, "אבל בודקים כל הזמן שהיא לא משפיעה על לחץ הדם או גורמת לדיכוי נשימתי".
לא בטוח שההתנהלות הזו עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית המקובלת או עם טובת החולה. מה אם החולה או משפחתו מתנגדים להמשך הטיפול, בטענה שהוא גורם סבל ללא תועלת?
"יש דברים שחייבים לעשות גם בלי הסכמה. היו לנו חולים בני יותר מ־100, שכנגד כל הסיכויים החלימו והלכו הביתה. לא מזמן הייתה אצלי מאושפזת, אישה בת יותר מ־90, שסבלה ממצוקה נשימתית קשה. המשפחה אמרה לנו 'לא רוצים את זה ולא רוצים את זה. היא עשתה מספיק בחייה'. הם לא רצו הנשמה, אבל אנחנו הנשמנו אותה. בסופו של דבר אותה אישה חגגה יום הולדת 94. אמנם עם צינור הנשמה בקנה, אבל עם כל המשפחה שלה סביבה".
כאן לא קושרים
במשרד הבריאות מייחסים למעייני הישועה קרבה מיוחדת לליבו שר הבריאות החרדי, יעקב ליצמן, שדואג לפיתוח בית החולים. כך, לדוגמה, דאג השר שלבית החולים יינתן רישיון להפעלת מכשיר MRI מתקדם, כמו גם למענקים בסך מיליוני שקלים. בשנת 2015 קיבל בית החולים מענק של 6.3 מיליון שקל. שנה אחר כך זינקה תמיכת המשרד ביותר מפי שניים ל־13.7 מיליון שקל.
בית החולים אמנם שוכן עדיין במבנה המקורי והקטן שלו, אולם בשנים האחרונות הוא נמצא בתנופת בנייה אדירה. על פי נתוני ההנהלה, היקף הפעילות שולש וכיום מטופלים בו כמעט רבע מיליון איש בשנה. במקום פועלות 19 מחלקות, ביניהן מחלקה קרדיולוגית, טיפול נמרץ, כירורגיית ילדים, פנימית, אורתופדיה ועשרות מרפאות חוץ. בשנה הבאה צפוי להיפתח מרכז קרדיולוגי מפואר בבניין האשפוז החדש, שבו יהיו בעתיד מחלקות אשפוז נוספות ועוד כ־400 מיטות.
האימפריה הרפואית־חרדית הזו מושכת אליה רופאים מהשורה הראשונה, חלקם מנהלי מחלקות לשעבר בבתי החולים הגדולים. אחד מהם הוא פרופ' סורקין, ששימש במשך 27 שנה מנהל היחידה לטיפול נמרץ נשימתי באיכילוב. "מבחינה מקצועית העבודה כאן היא גן עדן", הוא אומר. "יש מעט מחלקות בארץ שיש להן ציוד כמו שלי. אם פעם, כשהייתי זקוק למנשמים הייתי צריך לקבל מאה אישורים, היום אני רק צריך לבקש ויש לי ארבעה מכשירים חדשים. אם צריך בדיקה יקרה או טיפול מיוחד, אין שום בעיה. אני עושה רפואה נטו, בלי שיקולים כלכליים. מה שקובע הוא טובת החולים".
סורקין החרדי, מבכירי המומחים לטיפול נמרץ בישראל, שזקן העבות שלו ועיניו היוקדות משוות לו מראה של מנהיג תנ"כי, אולי משתלב בנוף המקומי בקלות יחסית, אבל לא פחות ממנו נטמעים בו, למרבה הפלא, גם חבריו החילונים שהגיעו לכאן מכל בתי החולים בארץ, בהם הגינקולוג פרופ' יוסי לסינג, לשעבר מנהל בית החולים ליס התל־אביבי לנשים ויולדות, פרופ' יעקב אמיר, לשעבר מנהל מחלקת ילדים בשניידר, ד"ר יורם בן יהודה, לשעבר מנהל מיון ילדים בהדסה עין כרם, ופרופ' אייל וינקלר, לשעבר מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בשיבא.
"רופאים בשלב הפרישה נמצאים במלוא אונם, הם מנוסים ומצוינים", אומר פרופ' רביד, שבעצמו כבר נמצא מזמן בגיל פנסיה. "הם באים לכאן משוחררים מלחץ, כי כבר בנו את הקריירה שלהם והם לא צריכים להוכיח יותר כלום לאף אחד. הם יותר אדיבים ויש להם יותר סבלנות למטופלים. בשנים הראשונות רדפתי אחרי אנשים כאלה שיבואו לעבוד אצלנו. היום אני נאלץ להשיב ריקם את פניהם של רבים מהם שפונים אליי".
הרופאים החילונים מביאים איתם קהל יעד חדש ומפתיע: מטופלים חילונים. המפורסם שבהם הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעבר במעייני הישועה, על פי הדיווחים, טיפול בבלוטת הערמונית. כרבע מהיולדות בבית החולים, מעריך פרופ' רביד, הן חילוניות, ובמחלקות הכירורגיות והאורתופדיות מספר המטופלים החילונים גבוה עוד יותר. "זמן ההמתנה במיון שלנו הוא הקצר ביותר בישראל", מתגאה פרופ' רביד. "אם באיכילוב או בשיבא מטופל מצליח לראות רופא תוך שלוש שעות, הוא אסיר תודה. אצלנו, אם חולה ממתין בתור יותר מ־20 דקות, אני מקבל שיחת נזיפה מבני משפחתו לנייד הפרטי שלי, שמספרו מפורסם בכל בני־ברק".
אבל לא רק זמינות השירותים קורצת לקהל שאינו מקומי. פיתוח בית החולים והרחבתו מתבססים על תרומות מהקהילה החרדית בחו"ל. המימון הפרטי הנדיב מאפשר, לפחות בחלק מהמחלקות, סטנדרט אשפוזי שלא מוכר במערכת הבריאות הציבורית הרגילה, זאת למרות שמדובר בבית חולים ציבורי שפועל על פי הסכמים עם כל קופות החולים.
בתחילת דרכו התפרסם בית החולים החרדי בעיקר בזכות מחלקת היולדות שלו, שמדורגת במקום השלישי בישראל במספר הלידות. 13 חדרי הלידה, שבהם מתבצעות 12 אלף לידות בשנה, אמנם קטנים ביחס לאלה הנמצאים בבתי החולים הגדולים, אך מחלקות האשפוז גדולות ומשופצות ונראות יותר כמו מלון יוקרתי.
גם פה הפרקטיקה הרפואית שונה. רק במעייני הישועה אפשר לפגוש יולדת שעברה בהצלחה את הניתוח הקיסרי ה־11 שלה, כשהספרות הרפואית ממליצה להגביל את מספר הניתוחים האלה. יולדת החפצה בכך יכולה לשהות בבית החולים שלושה ימים, במקום שניים כמקובל, כדי להתאושש ולצבור כוחות לפני שהיא חוזרת הביתה.
סטנדרט אשפוזי שלא נראה כמותו בישראל הונהג, במפתיע, במרכז לבריאות הנפש, שנחנך במאי 2016. הבניין בן השבע קומות, שמוגדר כ"בית החולים הפסיכיאטרי החרדי הראשון בעולם", מתפרש על פני שטח בנוי של 12,500 מ"ר ועלה קרוב ל־100 מיליון שקל. לראשונה במגזר החרדי, שמחלות נפש כרוכות בו בסטיגמה קשה במיוחד וטופלו תמיד בסתר, פועלים כאן חדר מיון העובד 24 שעות ביממה, מחלקות אשפוז נפרדות לגברים ונשים, מחלקות אשפוז נפרדות לילדים ונוער, יחידת טיפול יום, מערך לאבחון מוקדם וטיפול מונע, ואפילו מחלקה להפרעות אכילה. בין השירותים הלא־שגרתיים שניתנים פה יש חדר כושר מצויד היטב, מרכז ייעוץ לשידוכים, חדר לימודים לתלמידי ישיבה, מטבח טיפולי ומרפאה הבנויה כדירה, שנועדה לסייע למטופלים לתרגל את השגרה הביתית. בניגוד לשאר חלקי בית החולים, כל הצוות הרפואי והסיעודי במרכז הזה הוא דתי.
שלוש מחלקות האשפוז שכבר נפתחו, שבכל אחת מהן 24 מיטות, נמצאות בתפוסה מלאה. כל המטופלים חרדים. המחלה השכיחה ביותר כאן היא סכיזופרניה. פרט לה רואים מצבים קיצוניים של OCD (הפרעה טורדנית־כפייתית), דיכאון ומאניה דיפרסיה. "מדובר בשינוי תפיסתי בתוך המגזר החרדי, שאומר שלא רק שיש בעיות בתחום הזה, אלא חייבים לטפל בהן ואין בזה שום בושה", אומר פרופ' ישראל שטראוס, מנהל המערך הפסיכיאטרי. "רוב ההפניות אלינו מגיעות מהרבנים עצמם".
כל החולים נמצאים כאן בהסכמה מלאה. אין מחלקות סגורות, שאסור לצאת מהן. על קשירת חולים אין מה לדבר. "אין לנו את התשתית הדרושה לכך, ואנחנו לא מאשרים הליך כזה", אומר פרופ' שטראוס. "יש חדר בידוד למקרים דחופים, אבל השתמשנו בו במקרים בודדים לזמן מאוד מוגבל, אולי 15 דקות".
איך זה ייתכן? במוסדות אחרים טוענים שזה כורח המציאות.
"בידוד וקשירות אמורים לשמש רק במקרים של מסוכנות מיידית, כלומר במצב של תוקפנות קיצונית או אובדנות, ולא לצורך ענישה. התנאים הטובים אצלנו מפחיתים אלימות ותוקפנות. בגלל האיסור הדתי, יש פחות התאבדויות. גם חולים במצבים קיצוניים ביותר נרתעים מזה, בגלל הטאבו".
מיון בציון גבוה
במארס 2016 פירסם משרד הבריאות סקר ראשון מסוגו, שבחן את חוויית המטופל בכל חדרי מיון בפרמטרים שונים, ביניהם יחס וכבוד למטופל, התייחסות לכאב, מתן מידע ועוד. תמונת המצב הלאומית הייתה עגומה: כמחצית מהנשאלים לא היו שבעי רצון מהטיפול שניתן להם, כרבע העניקו לחוויה שעברו ציון נכשל.
מבין בתי החולים שנבדקו בלטו ציוניו של מעיניי הישועה הרבה מעל השאר. בעוד הממוצע הארצי במדד שביעות הרצון הכללית עמד על פחות מ־60 אחוז, ובתי החולים הגדולים, בהם איכילוב, שיבא, רמב"ם וסורוקה דורגו מתחתיו, 80 אחוז מהמטופלים במעייני הישועה היו שבעי רצון מהטיפול. ההתייחסות לכאב המטופל, שעמדה בממוצע על 70 אחוז שבעי רצון, זכתה פה ב־81 אחוז, ובמדד רצף הטיפול, שזכה לממוצע פושר של 65 אחוז שבעי רצון, זכה מעייני הישועה ב־80 אחוז. משך ההמתנה בחדר המיון החרדי אכן היה הקצר ביותר בארץ: רק 19 אחוז תפסו את משך השהייה כארוך, לעומת 54 אחוז בבילינסון, לשם השוואה. ממצאי הסקר הזה חזרו על עצמם גם בסקר חוויית המטופל במחלקות האשפוז, שפורסם בנובמבר האחרון.
אולם מול הפידבק החיובי הזה מציבור המטופלים, הנדיר במערכת שזוכה בדרך כלל לקיתונות של ביקורת, עומד עתה משבר כוח האדם בבית החולים.
המשבר נגרם, כך טוענים העובדים, בשל שכר זעום ותנאי עבודה ירודים שמעניקה ההנהלה. "מצד אחד בונים ומפתחים את בית החולים, מצד שני לא משלמים לנו כמו שצריך", טוען אחד העובדים. "פוגעים בנו ובנאמנות שלנו למקום העבודה".
מדיניות השכר הנוכחית גרמה בחודשים האחרונים, כך נטען, לפרישתם של עשרות עובדים, בהם מיילדות ותיקות ואחיות הפגייה שעזבו לאחרונה, ומערערת את יציבות המוסד הייחודי הזה. "יש תחושת התמרמרות ואי־שקט", מאשר אחד הרופאים הבכירים ומפנה אצבע מאשימה למנכ"ל הנוכחי של בית החולים, שלמה רוטשילד, בנו של מייסד בית החולים. "אין כאן בעיה אמיתית של כסף, אלא של סדרי עדיפויות. יחסי העבודה הקשים עם המנכ"ל מאיימים על התפקוד היומיומי בכל המחלקות. בית החולים מדהים ויש לו פוטנציאל פנטסטי, אבל ההנהלה לא מפנימה את העובדה שעובדים טובים, שלא מתוגמלים היטב, פשוט קמים ועוזבים. אני מקווה שהרבנים, שמעורבים בכל החלטה, יבינו את המצב וייכנסו גם הפעם לעובי הקורה".
"מבין קרוב ל־1,500 עובדי בית החולים תמיד יימצאו מספר רופאים לא מרוצים, היוצרים רושם של אי־שביעות רצון כללית", נמסר בתגובה מבית החולים. "בפועל, המשא ומתן על תנאי השכר של האחיות נמצא בשלבים סופיים מול איגוד האחיות של ההסתדרות, ובסיומו האחיות יקבלו תנאי שכר משופרים. עזיבת מספר אחיות, שהתרחשה בשבועות האחרונים, אינה קשורה לתנאי העסקה בבית החולים. מאז כבר גייס בית החולים מספר אחיות, כך שהפער עומד להיסגר". ¿
