כשהקבוצה שלך שוברת לך את הלב
ניסיתי לשכנע את עצמי שהשנה אצליח לקחת צעד קטנטן אחורה במידת ההשפעה של מכבי ת"א עליי, אבל ההפסד לבית"ר גרם לי להבין שאני לא יכול לשקר לעצמי. ברגע האמת אני לא מסוגל להתנתק רגשית
תנשום עמוק, תירגע! הבטחת לעצמך שלא תיתן לזה להשפיע עליך כמו בעונה שעברה. אתה לא תעמוד בעוד שברון לב כזה. ביום ראשון ניסיתי לשכנע את עצמי שאצליח השנה לקחת צעד קטנטן אחורה במידת ההשפעה של מכבי ת"א עליי. העונה הקודמת הייתה קשה, קשה מאוד. כמעט עונה בלתי אפשרית, אבל איך שהגעתי לאצטדיון נפרדתי מאבא ופשוט רצתי במדרגות שמובילות לחברים במקום הקבוע ביציע. רצתי כמו ילד ביום הראשון לחטיבה וכל החברים שלו כבר שם, עושים צחוקים, נהנים ורק הוא מאחר. התלהבות גדולה באוויר, תחושה טובה מאוד באוויר.
ואז בום. כאילו שהלכתי עם סכין בתוכי מאז ההפסד לבני־יהודה בגמר הגביע ומישהו נזכר לסובב אותה. לא פשוט, מחזור ראשון ועוד נגד הכבשה הרשמית שלנו. הסרטון שהמועדון הוציא בבוקר המשחק רק הרים את הציפיות, והילדים הקטנים עם דגלי המועדון על הדשא גרמו לי להרגיש שמשהו מיוחד הולך לקרות. חבל שלא הבנתי שהמיוחד הזה לא הולך להיות לטובתי.
(צילום: ראובן שוורץ)
בדקה ה־80 בערך ניגשה אליי מישהי שעמדה שורה לפניי, שירתה איתי ביחידה כמה חודשים וכנראה שלא זיהתה. ״זה רק המחזור הראשון, יהיה בסדר״, הרגישה צורך בלנחם כי ראתה אותי פתאום יושב על הכיסא ולא מוציא מילה, אחרי שלא ישבתי ולא סתמתי דקה מהרגע שבו נכנסתי ליציע. אז שאלתי את עצמי בתחילת היום, למה לי לקחת ללב. כאילו שיש לי בחירה בכלל. ההפסד הזה גרם לי להבין שאני יכול לשקר לעצמי עד מחר, ברגע האמת לא אצליח להתנתק רגשית. חברים שלי צוחקים עליי כבר שנים שאני חושב שיש עדיין רומנטיקה בכדורגל, אבל אם החוויה שחוויתי בערב היא לא עדות לרומנטיקה אז אני לא יודע מה כן.
לפנייה לכתב/ת 
שרן ייני
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
