הסיפור של מאור כהן הוא האב-טיפוס של סיפורו של כל מהגר ממוצע, בעיקר זה התפרן שאין לו גרוש על התחת והוא חולם להגיע לארה"ב ולהפוך למיליונר. כמה סיפורים כאלו באמת מתגשמים בסופו של דבר? רוב החולמים הרי ממשיכים לחלום עד יום מותם מבלי שהצליחו להגשים ולו מחצית מחלומותיהם. אבל אלו שמצליחים להגשים את החלום האמריקאי, מעניקים השראה לכולם שזה אכן אפשרי ולא מדובר בפנטזיות לא אפשריות. בזכותם מגיעים לכאן אלפי צעירים מדי שנה בתקווה שגם להם זה יקרה.

סיפורו של כהן מתחיל לפני 12 שנים בדירת חדר בווסט הוליווד. הוא נסע לטיול בדרום אמריקה לאחר הצבא ובדרך עצר בלוס אנג'לס עם 20 דולר בכיס. "הייתי בטיול גלישה בקוסטה ריקה ופנמה, הסתובבתי שם שנה וחודשיים ובדרך בחזרה הביתה, הגעתי לקליפורניה לגלוש והתאהבתי באנרגיה של העיר, בים, באיכות של הגלים, בפסטורליה ובמזג האוויר של העיר הזאת”, נזכר כהן.

מהרגע שהגיע לעיר, החליט כהן שזהו זה והוא נשאר כאן. אחרי שגלש במשך שבועיים וחצי, הוא הבין שבלי עבודה לא יהיה לו מה לאכול. הוא התחיל לעבוד כסבל בחברת הובלה, המשיך לעבוד בחנויות בגדים וסבל נורא. לא בשביל זה הוא נשאר בלוס אנג'לס. ואז ערב אחד בעודו מרוקן את תיק הגב שהביא אתו מדרום אמריקה, נפלה על הריצפה קופסת חרוזים. "חילקתי את החרוזים האלו לכל מיני חברים שהכרתי בטיול, אנשים מאוסטרליה ויפן, זה היה סוג של מתנת פרידה על הטיול היפה שעשינו ביחד. זו היתה מתנת מזכרת ואת שאר החרוזים שמרתי בקופסא קטנה. והנה, הקופסא הזאת ששכחתי ממנה, נפלה על הארץ וכל החרוזים ואבני הזכוכית התפזרו לכל עבר. חשבתי לעצמי כשאחזור הביתה, אאסוף את החרוזים וארכיב תכשיטים, מה שתמיד אהבתי לעשות עוד כשהייתי ילד בבית הספר".

"מה שתמיד אהבתי לעשות, עוד כשהייתי ילד". מאור כהן

"בערב, כששבתי הביתה, אספתי את החרוזים וסידרתי על השולחן. במשך שעות על גבי שעות הכנתי תכשיטים ופירקתי, שוב ושוב וכך התאמנתי על טכניקות שזירה. זה היה סוג של חוויה אמיתית שהובילה אותי ליצור קולקציה קטנה של 15-20 תכשיטים פשוטים".

עם הקולקציה הקטנה הזאת, יצא כהן לרחוב מבלי להתבייש יותר מדי והלך לחפש חלון ראווה שיראה לו מעניין מספיק כדי שיכנס פנימה ויציג את הסחורה שלו. "הצגתי את עצמי בתור מאור ושיש לי תכשיטים שאני רוצה למכור להם וביקשתי לראות את בעל הבית".

החוצפה הישראלית עבדה יפה. כבר בדלת הראשונה אליה נכנס של חנות האופנה "קידסון", התלהב מנהל המקום מהתכשיטים של כהן וקנה את כל התכשיטים שהיו לו והזמין עוד. ככה זה התחיל. מספר חודשים לאחר מכן, נרשם כהן לתערוכה בניו יורק ולאס וגאס ולקח "בוט" (ביתן) אותו חלק עם עוד יצרן של מכנסיים. "כולם אהבו את התכשיטים שלי. זו היתה הצלחה גדולה אבל עם ההתרגשות היו גם הרבה דאגות כי חזרתי עם הזמנות גדולות ולא היה לי אפילו מפעל, חומרים או עובדים. באותו הזמן הרי עבדתי מהסלון בבית. הייתי חייב לחשוב איך אני הולך למלא אחר כל ההזמנות שקיבלתי".

"האמת שהצד הזה היה מפותח אצלי בגיל מאוד צעיר, מאז שהייתי בתיכון. לא היו לי מחברות, ספרים או עטים בתיק, היו לי חרוזים ותליונים, אהבתי ליצור תכשיטים יותר מאשר ללמוד. בגיל 13 כבר התחלתי ליצור את התכשיטים הראשונים שלי. לקחתי מאמא שלי שרשרת פנינים ישנה, פירקתי אותה והרכבתי אותה מחדש כמה פעמים והמשכתי ללבוש אותה תקופה מסויימת ואז חברים פנו אלי וביקשו שאעשה להם גם. היתה זו דרך מעניינת ואמיתית עבורי ליצור קשר עם אנשים סביבי. התלמידים אז היו מזמינים ממני תכשיטים, הייתי מכין אותם כשהם היו בכיתות והם היו מגיעים אלי בהפסקת הצהריים וקונים ממני, כך הייתי חוזר הביתה עם 1,200 שקל בכיס. גם מנהלת בית הספר והמורה שלי לא עשו את הכסף שאני עשיתי באותם ימים".

"יצרתי תכשיטים שאני אוהב לענוד". כהן

"ההורים שלי בהתחלה מאוד התנגדו לזה. הם חשבו שזה בזבוז זמן. אני זוכר שיועצת בית הספר הזמינה אותם לשיחת מוטיבציה והתחילה להגיד שאני ילד מאוד חכם אבל אני לא מממש את הפוטנציאל שלי בגלל שיש לי ADD מאוד חמור ורצו לשים אותי על רטלין. ההורים שלי למזלי, לא הסכימו אתה ולא קיבלו את חוות הדעת שלה. הם אמרו שיתנו לי להתפתח ולהיות מי שאני ולא יתנו לי שום תרופות".

"הם לא אהבו את זה בהתחלה. הם היו אומרים לי: למה אתה לא הולך להתעסק כמו כל הישראלים בלוס אנג'לס בקונסטרקשן למשל, למה אתה מתעסק בשטויות האלו? תעסוק בדברים שהישראלים מכירים. וניסיתי באמת אבל זה לא משהו שקמתי בשמחה אליו בבוקר".

"זה נכון, יש הרבה "דיזיינרים"מאוד מוכשרים במה שהם עושים, אבל האנרגיה שהם משדרים, הצורה בה הם פונים לתעשייה, אינה נכונה. מתחילת העשיה שלי בתעשייה הזאת, הגעתי עם מגמה לשנות את הפרספקטיבה של הגברים לגבי התכשיטים. ניסיתי לפנות לקהל עם דברים פשוטים וייחודיים ומשם זה הפך לגלגל שלא מפסיק להתגלגל עד היום".

יש הרבה שחקנים שמאוד אוהבים לענוד תכשיטים, כמו ג'וני דפ למשל שהבנתי שהוא אחד הלקוחות שלך.

"זה נכון. וזה קרה לגמרי במקרה. הלכתי לחפש יאכטה במרינה שם רציתי לחגוג את האירוסים שלי עם אשתי הראשונה בשנת 2008. בזמן שחיפשתי את היאכטה, ראיתי סט צילומים ליד מגרש החניה. בחור שעבד על סט, ראה אותי עם התכשיטים שלי ושאל אותי מאיפה קניתי אותם וסיפרתי לו שאני מעצב אותם בעצמי. הוא ביקש להיפגש איתי ושבוע לאחר מכן נפגשתי אתו והוא הזמין 95 אחוז ממה שהיה לי באותו זמן. הוא לא אמר לי למי ומה מיועדים התכשיטים וגם לא שאלתי. עובר קצת זמן ופתאום אני רואה את התכשיטים שלי על ג'וני דפ ופרגי כפי שצולמו בעיתונים. ג'וני אהב את התכשיטים עם האלמנטים של וינטאג' שעברו פירוק והרכבה מחדש. "עשיתי איתו מסע מדהים”, מספר כהן שאומר כי התמונה של דפ התנוססה על לוח ההשראות שלו ותמיד חלם לעצב לו תכשיטים.

לדפ התווספו במהלך השנים מפורסמים רבים כמו ג'ארד ליטו שהוא גם ידיד טוב, ריהאנה, עבורה הוא עובד על תכשיטי כסף, מדונה, לה עיצב תכשיטי זהב לכף היד עבור יום הולדתה, ג'ון בון ג'ובי, מאט דיימון, ג'רמי פיבן אותו הוא מחשיב כחבר טוב, ג'ארד באטלר שהוא גם חבר טוב וגם לקוח שמחזיק תכשיטים רבים בעיצובו של כהן, "שרשראות מכסף, טבע עם יהלומים, צמידים מעור”, ועוד.

בין לקוחותיו הישראלים המפורסמים בעיר, ניתן למנות את גל גדות שהזמינה ממנו תכשיט עבור חברה הטוב וין דיזל, אותו היא מתכוונת להעניק ליום הולדתו. חוץ ממנה, יש לו עוד חברים ישראלים קרובים בעיר כאיילת זורר וגלעד לוונדובסקי ואלון אבוטבול.

"הייתי בתהליך של גירושים קשה ועברתי חוויה מתקנת שם במדבר. נסעתי לפלאיה והחלטתי שאם אור יכנס לחיי, אני אתן לו להיכנס. שלחתי את המסר ליקום וביום שלישי שלאחר מכן, הכרתי את קארין. היא האור של חיי, ה"מיוז"שלי. כל מה שקשור לעשיה שלי בשלוש-ארבע שנים אחרונות, מגיע ממנה. באותו היום בו היכרנו, הצעתי לה נישואים ובאותו שבוע, בלי מחשבות מיותרות, עברנו לגור ביחד. אומרים שמאחורי כל גבר מצליח יש אישה, אז זאת היא".

"זה יהיה טקס רוחני. חתונה דתית נעשה בתחילת השנה הבאה. נעשה טקס מאוד מעניין עם הרבה אמנות ומוסיקה וזמרים מאוד מפורסמים מכל העולם שיופיעו בברנינג מן. חבר מאוד טוב, יחתן אותנו. בנינו קמפ בגודל של בלוק של ניו יורק. שבוע לפני הפסטיבל אני הולך להקים את הקמפ ביחד עם עוד 12 יש מהמשפחה. יגיעו לשם 150 איש שהם סלבריטאים מה"איי-ליסט"שאני לא יכול לחלוק את שמותיהם".

"הם מאוד מאוד גאים בי. כל המשפחה עונדת את התכשיטים שלי, אמא שלי, אבא, האחים".

למה אתה זוקף את ההצלחה שלך? כישרון, חוש עיסקי טוב, חוצפה ישראלית?

"אני אדם רוחני ומאמין שכשאת משדרת אנרגיה חיובית ופועלת למען מטרה טובה מכל הלב, אנשים יענו באותה צורה ויתמכו בך. מה שאתה משדר זה מה שאתה מקבל".