'הכל אני יכול בחופש הגדול', קורא השיר המפורסם ונראה שגם הילדים שלנו, אחרי שבועות ארוכים, ארוכים (ארוכים...) של קיץ משוחרר, באמת מאמינים בזה.

חודשי הקיץ יסתיימו ממש אוטוטו, והילדים שלנו יאלצו לשוב לספסל הלימודים. בין אם חזרו מחופשה מפנקת אצל הסבתא בישראל, פעילויות שטח בקאמפ או רביצה ארוכה על הספה הקרובה למיטתם, סביר להניח שכל אחת ואחד מהם זקוקים לקצת הכוונה ושינוי, כדי לצלוח את המעבר מימי החופש, לימי השגרה וגם אנחנו, כהורים, צריכים להכין את הבית לעידן החדש.

"הדבר הראשון שיש לעשות", מסבירה לנו כותבת הטור להורים של YnetUS חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת, מנחת קבוצות ומחברת הספרים: 'בגובה העיניים' , 'תקשיבו לי רגע' ו'כשהילדים יוצאים מהבית’- "הוא להכיר בכך שבזמן חופשת הקיץ דברים רבים השתנו בבית, הוא לא דומה כלל לבית בשנת הלימודים ולא להיבהל מכך. לדעתשהמעבר מחופשת הקיץ לשגרת הלימודים לא יהיה קל, אלא ידרוש מאמץ, אבל להאמין שהדבר אפשרי, בעיקר כשטובת הילדים לנגד עינינו".

נראה שעבר נצח מאז הימים שבהם התעוררו הילדים בשעה סבירה וזמן קצר אחרי כאוס הבוקר כבר ישבו בבית הספר, נאלצים לעמוד במשימות היום. בחופש הילדים, ברוב המקרים, לא ממש עמדו בלו"ז צפוף וחוקים נוקשים וגם אנחנו די שחררנו את עצמנו מהמשימה המאתגרת לא פחות, להטיל חוקים ולאכוף אותם.

"נכון", ממשיכה ברק-שטיין, "הילדים ראו יותר טלוויזיה, פינקנו אותם, הם הפכו תובעניים, ישנו יותר. ההרגלים החינוכיים שכבר היו בבית, נעלמו כמעט. כהורים אנחנו חוששים שלא נצליח להחזיר את הילדים לשגרת יומיום, מהמצב המבולגן וחסר הגבולות שנראה שהתקבע בבית. למי יש כוח להעסיק אותם, להתחרות עם הטלוויזיה והמחשב בשעות הארוכות בחלל המשותף, מי יכול להתחרות עם האטרקציות הכיפיות שהיו נגישות כמעט באין מפרע לילדים בחופש ולנסות לפתע להמיר אותן בשגרות של לימודים, שיעורים וחובות בבית. להחליף דרישות של עשה ואל תעשה במקום קיץ ארוך של 'תהנו כמה שאתם רוצים, כל עוד אתם לא מפריעים לי'... גם אני עייפה וצריכה את המנוחה והחופש שלי'".

תחושת עומס ופניקה קלה.(צילום: Shutterstock)

מוכר? במידה רבה כולנו מצאנו את עצמנו בקיץ הזה בדיוק באותה נקודה, נעים בין ההשקעה והמאמצים שכרוכים בלבדר אותם, לבין התחושה שגם אנחנו חייבים הפסקה ושקט ואלו דורשים גם שחרור מתפקיד ה'שוטר' של הבית. "רוב ההורים מסיימים את החופשה במידה מסוימת של אפיסת כוחות, בדיוק בגלל אותו מאמץ מתמשך להעסיק ולבדר את ילדיהם", טוענת חלי. "הורים מרגישים אשמים על כל הפשרות והויתורים 'הלא חינוכיים' שלהם, מייחלים שהשנה הלימודית תתחיל, ובו בזמן גם לא רוצים בה, כי לא רק הילדים נכנסים לשגרה ועומס, ההורים נשאבים לתוכה גם כן. עליהם לדאוג שהילדים יעמדו בלוחות זמנים, לפקח על השיעורים, ללמוד איתם ולהיות אחראים על תחום נוסף, הלימודים. להיות הורים מצטיינים לילדים מצטיינים. תחושת עומס ופאניקה קלה מזדחלת גם אל ההורים. ועם כל זאת, "אפשר לסיים את תקופת החופש בלי פניקה ובלי לחץ מיותר, אם ניגש למשימה בצורה עניינית".

ברק-שטיין, פסיכולוגית ישראלית חינוכית מומחית, מטפלת ומנחת קבוצות, נעה כבר שנים על ציר ישראל- ניו יורק. להורים בשני הלוקיישנים של חייה, היא מכינה סדנאות מיוחדות שילוו אותם בחזרה לשגרת הבית, בתקווה שהדרך תהפוך לחחלקה ומשודרגת.

בספטמבר הקרוב היא מציעה להורים בניו יורק סדרת סדנאות אינטימיות, ביניהן סדנה שמתמקד בעזרה לילדים שלנו להתחבר ולהסתדר בסצינה החברתית, סדנה להורות נוכחת ורגועה, תחת הכותרת MINDFULNESS, סדנה להתמודדות עם התפרצויות זעם וכעסים של ילדים וסדנאות נוספות.

חלי ממליצה להכין, לפני הכל, את עצמנו. "עלינו להודות בפני עצמנו כהורים, שהחופש נגמר, ושזה לא קל לחזור לשגרה. גם לילדים וגם לנו. להודות בחולשות אנוש שלנו ולהבין את אלו של הילדים- שלא בא לנו, שאנחנו עצלים לפעמים, עצבניים, אנחנו לא מושלמים, אבל יש לנו גם כוחות ואהבה. כך נכעס פחות על עצמנו ועל הילדים, נרגיש פחות אשמה ועצבים. כך יישארו לנו יותר כוחות להתמודדות עצמה של החזרת הבית לשגרה עצמה”.

השלב השני", היא מסבירה, "הוא לדעת שצריך להתאמץ כדי לחזור לשגרה. הילדים לא יוותרו מעצמם על הכיף של החופש 'כי צריך' או כי אמרנו וצעקנו עליהם. אנחנו צריכים לתרגל אותם וכמה שיותר ברוגע ובענייניות, כך יותר טוב. ההורה, שמכיר את עצמו ואת ילדיו, יחשוב על אותם ההרגלים שהוא רוצה להחזיר לבית. לא את כולם בבת אחת, את החשובים ראשונים, ואת היתר בהדרגה".

יש כמה הרגלים, שחלי מדגישה כחיוניים במיוחד לתהליך. "חשוב להחזיר לפני הכל את הרגלי השינה. הם הכרחיים לאיזון וכדי שהילדים יחזרו בכוחותיהם לגנים ובתי הספר. כך גם בכל הנוגע להרגלי הבוקר והערב- האכילה המתונה, הנקיון, החוגים. הפחתת שעות המסכים תגיע באופן טבעי במשך השבוע ובסוף השבוע תהיה הקלה, ושוב תהיה קצת 'אווירת חופש' וזה בסדר. לא להיבהל אם הילדים מתלוננים, תוך כמה ימים הם יתרגלו, ויחזרו לשגרה. ההורים ישלבו תיקוף ועידוד הילדים, שאכן לא קל להם, שבקיץ היה אחרת ויותר כיף, אבל שהם מסוגלים להתגבר על הקושי".

מעבר לאמפטיה, עלינו להוציא שוב לפועל גם את תכנית ה'חוק וסדר' של הבית. "ההורים צריכים להתחיל ולחזק את הגבולות שמסמנים לילדים. מה מותר ומה אסור להם גם כשקשה, בעיקר בכל הנוגע להתנהגות שלהם. למשל, גם כשקשה בימים הראשונים כשעוברים מחופשה ללימודים, אסור לא לקום לבית ספר, אבל מותר לקטר... אסור לאחר, אבל מותר להיות יותר עייפים ואפילו להכין את השיעורים בדרך קצת פחות ממוצלחת".

גם הדרך שבה אנחנו אוכפים ומחזירים את שגרת היומיום לבית, חשובה להצלחת התהליך. "חשוב שההורים לא 'יתנפלו' על הילדים מתוך הלחץ שלהם עצמם לחזור מהר לשגרה, אלא יאמרו 'אנחנו מזכירים לכם מה שאתם יודעים, שאנחנו חוזרים לשגרה. זאת אומרת- קמים בזמן, אוכלים, הולכים לבית ספר, להזכיר מה שמקובל בבית ועוד'. בגישה כזו, מגייסים את הכוחות של הילדים ולא נלחמים איתם. מדובר", היא מסבירה, "בגישה וטכניקה של סוגסטיה, שמדגישה לילדים שהם יודעים מה צריך לעשות, שותלים להם את האמונה החיובית בתוכם, והאמונה מגשימה בפועל את המציאות החיובית- הילדים אכן מתנהגים לפי המצופה. ההורים מבינים את הקושי, נותנים לו הכרה, אמפטיה, ומעודדים את הילדים להתמודד עם הקושי בדרכים יצירתיות שיעזרו להם להתגבר עליו.

בסופו של דבר", מסכמת ברק-שטיין, "מדובר בתקופה לא ארוכה של הסתגלות שדורשת מאמץ מצד ההורים והילדים. בסופה נכנסים לשגרה, ועוברים לשלבי שנה נוספים".

לסדנאות של חלי ברק שטיין:

Helibarak1@gmail.com