שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    הנבחרת שיחקה כדורסל צפוי ומיושן

    אדלשטיין התבסס על הכדורסל של פיני גרשון מתחילת שנות ה־2000: משחק של גארדים עם סגירות כפולות ומשולשות לריבאונד, מתפרצות, חסימה בהיי פוסט וחיתוך פנימה. היריבות כבר מזמן למדו אותנו

    בואו נתחיל בתרגיל תיאורטי קטן: דמיינו לעצמכם שריצ'רד האוול לא התאזרח. שהוא לא משחק בנבחרת. זה לא מופרך מדי. הרי בינינו, אם הוא היה משחק באירופה בעונה הבאה ולא בירושלים, ספק גדול אם היה לובש באוגוסט כחול-לבן. האוול סיים את היורובאסקט עם 5.8 ריבאונדים בממוצע – 24 בטורניר. זה לא אומר שהוא היה גרוע, להיפך. הוא היה מצוין ואפילו הפתעת הנבחרת, אבל זה מבליט את הבעיה הכרונית שלנו: אין גבוהים בכדורסל הישראלי. פשוט אין.

     

    ובעניין הזה, תרשו לי למחזר שתי קלישאות הנוגעות לכדורסל הישראלי (טוב, יש 100 קלישאות, אבל שתי אלה רלוונטיות). הראשונה היא "השחקן הישראלי נחות לעומת השחקן האירופי". הצ'כים, הליטאים, הסרבים הם ענקים בני ענקים ואנחנו, אפעס, יהודונים קטנים. אין לנו את המימדים. מכירים? וכמו כל קלישאה יש בה מרכיב של אמת. אז מה עושים? התשובה תמיד הייתה: משחקים כדורסל קבוצתי. משחק של נמוכים. סבבה.

     

     (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    (צילום: אורן אהרוני)
     

     

    אבל הנבחרת משחקת את הכדורסל של פיני גרשון מתחילת שנות ה־2000. משחק של סגירות כפולות ומשולשות לריבאונד, מתפרצות, חסימה בהיי פוסט וחיתוך

    פנימה (פיק אנד רול). מקל וכספי עושים את זה מהבוקר עד הערב. הבעיה היא שמדובר בכדורסל של גארדים לא חכם או לכל הפחות מיושן. כל הנבחרות מכירות את השיטה, הן רצות מהר להגנה, מכריחות את ישראל לשחק חצי מגרש, ובפיק־אנד־רול הן משתדלות לעושות חילופים מהירים. כאמור הכל צפוי. הכדורסל של הגארדים השתנה או בשלוש מילים: גולדן סטייט ווריורס.

     

    בשלוש השנים האחרונות הקבוצה של סטיב קר שינתה את פני הכדורסל. לא דרך גובה או אתלטיות, אבל עם נשק יום הדין: ריצה וזריקות לשלוש. האם סטפן קרי הוא ענק סרבי? הוא ללא ספק נחות מבחינה אתלטית מול לברון, אירווינג, דוראנט, קאווי או ווסטברוק, אבל קולע כמו מכונת ירייה. ונשאלת השאלה, למה לעזאזל ישראל לא יודעת לקלוע שלשות?! בטורניר ישראל זרקה 15 שלשות למשחק (מקום 24 מ-24!) וקלעה 4.2 (כנ"ל). למה? שימו לב למשפט הבא: לישראל יש שחקן אחד שמעלים אותו לקלוע שלשות (פניני) - אחד! והוא לא זורק אם הוא עומד על ה־6.75 ויש לו יד בפנים. הוא לא יילך צעד אחורה חו"ח. כשמקל זורק שלשה אתה מודה למפלצת הספגטי אם הוא פוגע בטבעת. דוסון? יוגב? הלפרין בכלל ניסה? וכאן מגיעה הקלישאה השנייה: "גובה אי אפשר ללמד".

     

    נכון מאוד, אבל שלשות כן! ואני מדבר על שלשות גם מ־8 מטר, לא מ־6.75, ועל גבוהים שזורקים שלשות. יש אגדה שרק גארדים זורקים מחוץ לקשת וגבוהים זורקים מחצי מרחק. למה? מי קבע? האם שחקן 1.99 יכול לקלוע שלשות ושחקן 2.01 מוגבל מוטורית? למה שלא כל שחקן בנבחרת ישראל יוסיף שלשות לארסנל שלו? ולא, ליאור, גויאבה לא נחשבת לנשק יום הדין. אם אנחנו ננסים, נשחק כמו ננסים וכמו ננסים ניקח את אליפות אירופה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים