עובדים ונשארים רעבים: "הכסף פשוט לא מספיק"

 

עד לפני ארבע שנים היה המצב הכלכלי של המשפחה יציב. שרון עבדה כמטפלת בבית אבות, ובעלה עבד כשף ראשי במסעדות. אחרי שקרוב משפחה "פיזר" צ'קים של הזוג בשוק האפור, הם נקלעו לחובות של חצי מיליון שקלים.

 

"מהיד לפה". חיים באי ביטחון תזונתי(צילום: רועי עידן)

 

שרון ומשפחתה מקבלים סיוע מהמיזם הלאומי לביטחון תזונתי, שיצא לדרך לפני כמה חודשים בהובלת שר הרווחה חיים כץ, זאת לאחר שנים שבהן ניסו במשרד הרווחה להקים פרויקט עבור משפחות עניות שחיות באי ביטחון תזונתי. במסגרת התוכנית מקבלות המשפחות סיוע חודשי במזון והדרכה לתזונה ולכלכלה נכונה.

 

"למזלנו יש לנו את הסיוע של הביטחון התזונתי", מספרת שרון. "היו פעמים שבאמת היה חסר אוכל, רסק, תבלינים. קרה גם שניתקו את החשמל, והיום אנחנו עם חשבון מונה מראש, ולאט-לאט משלמים את החוב לחברת החשמל", היא מוסיפה. משפחתה של שרון מצפה לכרטיס תשלום המזון מהמיזם לביטחון תזונתי, שיאפשר להם לרכוש אוכל לקראת חג ראש השנה הקרוב.

בפרויקט הנוכחי משתתפים כ-10,000 נזקקים בלבד, למרות שמחקר של ביטוח לאומי ב-2012 הצביע על כך שכ-10% מהמשפחות בישראל נמצאות במצב של אי ביטחון תזונתי חמור, כלומר הצורך גדול בהרבה מהמענה שמציע המיזם.

הנתונים שהגיעו לידי ynet על המשפחות שמשתתפות במיזם חושפים תמונה מדאיגה. המחקר כלל את 5,721 משקי הבית הראשונים שהשתתפו במיזם. ב-53% מהמשפחות שהשתתפו בו יש בני זוג נשואים. 79% מראשי משק הבית נולדו בישראל.

המשפחות שמקבלות סיוע הן בדרך כלל משפחות גדולות וצעירות יחסית. מספר הנפשות הממוצע במשפחות המשתתפות בפרויקט הוא 5.4, לעומת 3.3 בממוצע הכלל-ארצי. קשישים כמעט שאינם נכללים במיזם, והם נתמכים בדרך כלל בגופים פרטיים שמסייעים לקשישים בכל רחבי הארץ, כמו הקרן לידידות.

במחצית מהמשפחות שנסקרו יש מפרנס אחד לפחות. ב-13% מהמקרים יש לפחות שני מפרנסים. מדובר באוכלוסייה קשת יום וענייה במיוחד, שמשתדלת להיות מעורבת בשוק העבודה ולמרות זאת נותרת ברמת חיים נמוכה מאוד.

השכר הממוצע של ראש משק הבית באוכלוסייה העובדת מגיע לכמחצית משכר המינימום, 2,500 שקלים לחודש. סך ההכנסה הממוצעת מעבודה, כלומר של כל המפרנסים במשק הבית, נמוכה מ-4,000 שקלים לחודש. הסכום שנותר למזון לנפש לאחר ניכוי הוצאות חיוניות ותשלומי חובות מגיע לפחות מ-500 שקלים.

מלבד זאת, כ-60% מהמשתתפים במיזם מקבלים קצבאות הבטחת הכנסה או קצבת נכות. בקרב מי שאינם עובדים 80% מהמשפחות מקבלות קצבאות קיום מהביטוח הלאומי. מדובר בנתון מדאיג, שמצביע על כך שהקצבאות שניתנות אינן מספיקות לביטחון תזונתי.

בהינתן שגם המיזם החדש של משרד הרווחה תלוי כמעט במחציתו מכספי תרומות, נראה כי המדינה לא מציעה את התמיכה הראויה כדי למנוע מצב שבו אלפי משפחות נותרות רעבות.

משפחה נוספת שנתמכת על ידי המיזם היא משפחת ממן מבאר שבע. יעקב, הנדסאי כימיה בן 35, עובד ב"טבע" בעבודת משמרות. עינת בת ה-34 מנהלת מרפאה. השניים מכניסים יחד כ-14 אלף שקלים בחודש. יש להם שלושה ילדים.

"אנחנו משלמים שכירות של 3,000 שקלים בחודש, תשלום לגני ילדים ב-6,500 שקלים, וכל זה בלי הוצאות על חשבונות ואוכל. כל פעם אנחנו מנסים להסתדר איכשהו, אבל לא מצליחים לסיים את החודש. הגענו למצב שהבנקים מחזירים לנו צ'קים", מספר יעקב.

"אנחנו לא קונים בגדים ולא מוציאים הוצאות לא הכרחיות, אבל הכסף פשוט לא מספיק", הוא מוסיף. הדוחק הכלכלי של משפחת ממן נוצר גם עקב נסיבות רפואיות של אשתו עינת, שדרשו הוצאות כלכליות שוטפות בסכומים של אלפי שקלים לטיפול. למשפחה חובות והלוואות בסך 140 אלף שקלים, והשנה עברו הבנות לגנים של ויצו.

הרב יחיאל אקשטיין מהקרן לידידות: "הממשלה מפקירה את אזרחיה"(צילום: יוסי צבקר)

יעקב מספר על הלחצים והקשיים שהמצב הכלכלי מעמיס על חיי המשפחה. "אנחנו כמעט לא יוצאים מהבית, אפילו משהו בסיסי אני לא יכול לקנות. זה יוצר הרבה לחץ מבחינה משפחתית, סיר לחץ בבית". יעקב אמר כי המיזם לביטחון תזונתי מספק עזרה חלקית. "250 שקלים לחמש נפשות ואספקה של פירות וירקות זאת עזרה, אבל זה לא מספיק", הוא מסביר.

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, הגיב על הדברים: "הנתונים העולים מהדו"ח מוכיחים דבר אחד פשוט - במדינת ישראל שכר העבודה, כמו גם קצבאות הקיום למי שאינו יכול לעבוד, אינם מחלצים מעוני וחייבים לעלות לרמה התואמת את יוקר המחיה כאן".

"בימים אלה הארגון שבראשו אני עומד מסייע ל-39 אלף משפחות, חיילים, ילדים וקשישים בכרטיסי מזון וביגוד לחג, אך היצע זה עדיין קטן מהביקוש ואנחנו מקבלים כאלף טלפונים ביום במוקד מאנשים נוספים שאינם יכולים לשים אוכל על השולחן בחג וביומיום".

"לא נצמצם את העוני במיזם אחד קטן שנותן פלסטר לשבריר מהאוכלוסייה הנזקקת בישראל. הממשלה חייבת לאמץ תוכנית למלחמה בעוני, לתקצב אותה במיליארדי שקלים ולא בפרוטות, ולהפסיק להפקיר את אזרחיה ולהשאיר את הטיפול בהם לעמותות".

ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת, אמר כי ⁠⁠על מנת להתמודד עם תופעת אי הביטחון התזונתי נדרשת תחילה החלטת מדיניות שעיקרה לקיחת אחריות של משרד הרווחה על הטיפול בנושא, מכיוון שכיום רוב הנטל נופל על החברה האזרחית. "כדי לסייע ל-243 אלף משפחות הסובלות מאי ביטחון תזונתי חמור נדרשים כ-1.45 מיליארד ש"ח בשנה", אמר. "לפיכך, יש להקצות לנושא מימון בבסיס תקציב המדינה ולהקים מיזם לאומי לביטחון תזונתי המתבסס על הצלת מזון ורכש מזון, שהם המענה היעיל והאפקטיבי ביותר להתמודדות עם הנושא, בהתאם להמלצות ולתוכנית המועצה הארצית לביטחון תזונתי".