אין פה טניס, נקודה / טור
נח קליגר כבר ראה כמה וכמה משחקי טניס בחייו, וגם הוא יודע את האמת המרה על הענף בארץ: הוא לא מתרומם לגבהים וגם לא יתרומם בקרוב
זו כמובן לא הפעם הראשונה שאני כותב על טניס בשנים האחרונות והמתסכל הוא שאני נאלץ לכתוב תמיד על אותם נושאים. כלומר שלמעשה אין טניס בישראל ושאלה אשר כביכול מנהלים את הענף אינם מספיק מוכשרים לתפקידם.
למרבה הצער העובדות לא השתנו מאז זמן רב. ישראל לא הצליחה לייצר אפילו לא טניסאי בודד (או טניסאית בודדה) היכול להתחרות בצורה ראויה בסבב.
באשר לגביע דייויס, מפעל אשר למעשה עבר זמנו כבר שנים רבות והוא קיים רק בגלל מסורת ושמרנות עיקשת, מוטב שלא נדבר. דודי סלע למשל, אשר רק בימים אלה הודה בעצמו שאין טניס ראוי בישראל, נכשל מזה שנים במפעל למרות שלרוב ישראל מוגרלת נגד מדינות יריבות שגם להן אין "מה למכור" בסבב הרציני.
השחקן מקריית שמונה שהיגר "כדי לשפר את משחקו ולהתקדם בדירוג" כפי שהסביר, לא התקדם כבר שנים רבות ואוסף נקודות לדירוג בטורנירים "צ'לנג'ר" הנערכים בעיירות שכוחות אל בצפון אוזבקיסטן או דרום סין ובהם מתחרים רק שחקנים אלמוניים או כאלה שמדורגים במקום ה-300 בעולם. אמת, מדי פעם הוא "תופס יום" גם בטורניר רציני - כפי שזה קורה לעתים לכל שחקן מדרגתו. אבל היכן סלע והיכן הטובים בסבב. שני עולמות שונים.
למרבה הצער עדיין לא נראים באופק צעירים המסוגלים ללכת רחוק יותר. אצל הנשים - המצב אפילו גרוע מזה. לפני שנים רבות היה נדמה לנו ששחר פאר, שחקנית "בונקר" לוחמת, עשויה להצליח ולסחוב איתה צעירות מוכשרות. אך לשחר לא היו היסודות ההופכות שחקן בינוני לכוכב - והיא לא היוותה דוגמא לצעירות. והיום אין לנו אפילו לא שחקנית רצינית אחת. אלו הן העובדות והתבוסה נגד אוקראינה שהתחרתה עם שחקנים המדורגים במקומות המאה והמאתיים אפילו, רק מאשרת את היעדר מנהלים ראויים לתואר זה. וגם העובדה שאלפי ילדים מתאמנים ברחבי המדינה אינה משנה את העובדות הללו.
לפנייה לכתב/ת 
