כך אתם הורסים לילד את היכולת להצליח

בתקופת החגים יש לנו זמן רב עם הילדים, וזו הזדמנות מצוינת לבחון גם את סגנון ההורות שלנו במסגרת חשבון הנפש הכולל ולבחור על מה אנחנו עובדים השנה, כדי לעזור לילדינו להיות מאושרים ובטוחים יותר בשנה הבאה.

המשאלה של כל הורה, שילדו יהיה בריא ומאושר, אינה משאלה כמוסה שנותרת בחדרי הלב של האם או האב, אלא משאלה שיש לה ביטויים רבים, בעיקר אצל ההורים המצטיינים למראית עין. אלה ההורים שעובדים במשרה מלאה בניסיון לגרום לילדיהם אושר ולחסוך מהם כל קושי. אלה ההורים המאופיינים בהיענות גבוהה מאוד לילדים - אלה שרואים במילוי בקשות ילדיהם ערך חשוב מאוד, שיבטיחו לילדיהם את הירח בזמן התקף זעם, אלה שיימנעו מדרישות או מבקשות קטנות וגדולות שעשויות להותיר את הילד לא מרוצה. אלה הורים שמגוננים על ילדיהם הגנת יתר.

הכול בשבילך!(צילום: shutterstock)

על פי מחקרים, הורים אלה, שכל כוונתם לשמח את ילדם ולתמוך בו, פעמים רבות דווקא מקשים עליו. ילדיהם של הורים שמגוננים ללא הרף חיים בעולם שבו המסר המרכזי הוא "אני אעשה בשבילך", "אני אשמור עליך" ובעיקר - "אני לא סומך עליך שאתה יכול לבד". התוצאה היא שפעמים רבות ילדים אלה אינם ילדים מאושרים. פעמים רבות הם תלותיים, חסרי ביטחון ועשויים להתמודד עם פחדים וקשיים בדימוי העצמי.

כדי שתוכלו ללמוד איך באמת לסייע לילדים להיות מאושרים, נציג סיטואציות יום-יומיות בין הורים וילדים, את דרכי התגובה הלא רצויות - של ההורה המגונן - ולעומתן את דרכי התגובה הרצויות של ההורה התומך:

קראו עוד:

המנון לחגים להורים העייפים 

שיעורי בית שבאמת יעזרו לילדים שלכם

הדור הצעיר מסביר מי יכול לאמץ ילדים

1. הילד חושש להישאר במסיבת יום ההולדת הכיתתית לבד

ההורה המגונן ינסה לשכנע מעט, וכאשר השכנועים יעלו על שרטון הוא עשוי להצטרף לילדו למסיבת יום ההולדת הכיתתית - ואם יש צורך, יתלוו אליו גם האחים הצעירים יותר. המסרים שעוברים לילד: "כנראה יש ממה לחשוש, אבא או אימא ישמרו עליך. אתה לא יכול להסתדר לבד, בניגוד לילדים האחרים מכיתתך".

ההורה התומך לא ישתף פעולה עם ההימנעות של ילדו, אם ייווכח שהדבר חוזר על עצמו. הוא יאתגר את הילד להתמודד עם פחדיו וחששותיו. הוא יציע לילד, למשל, שהוא יהיה איתו במסיבה לפרק זמן מסוים ושלאחר מכן יישאר הילד בהשגחת מבוגרים אחרים, בהסכמה שההורה יישאר בקרבת מקום ויגיע במקרה שהילד יחווה מצוקה. ההורה התומך אינו חושש מהתמודדות של ילדו עם קושי, וככה הוא מעביר את המסר שקושי ברמה סבירה אינו רע. נהפוך הוא, זו עמדה שמעבירה לילד מסר של אמון בכוחותיו להתמודד בהצלחה עם קשיים.

2. כאשר ילד גדול יותר לוקח משחק מהילד שלנו

ההורה המגונן ייחלץ לעזרתו של ילדו וינחה את הילד שלקח את המשחק להשיבו מיד או לחלוק אותו עם ילדו. פעולה זו עשוי להיות אוטומטית, והיא נובעת מתוך רצון לחסוך מהילד תחושות תסכול, לפעמים גם בלי שבוחנים אם לילד בכלל אכפת שהמשחק נלקח ממנו. המסר שעובר: "אתה קטן, חסר אונים, אתה לא יודע להסתדר לבד. אימא או אבא כאן, ואנחנו נסדר את זה. בלעדינו לא תסתדר". בפועל הילד לא נחשף לתסכול כי יש מי שפותר עבורו את הסיטואציה, אך כאשר הדבר קורה בגן או בבית הספר, הוא אינו יודע כיצד לעמוד על רצונותיו.

ההורה התומך יחכה רגע, ישים לב אם ילדו מתוסכל בגלל מה שקרה או שהוא בכלל עסוק בדבר אחר - ויאפשר לילדו לפתור את הבעיה לבדו. אם הילד מתוסכל אך אינו מנסה להחזיר לעצמו את המשחק, ההורה יכול לומר: "שיחקת במשחק שלך והוא לקח אותו, אתה רוצה אותו בחזרה?". אם כן, ההורה התומך יכול להציע: "בוא תגיד לו להחזיר לך, ואני אעזור לך". סיטואציות יום-יומיות רבות, ממש כמו זאת, הן הזדמנות לפיתוח מיומנויות בין-אישיות. התמיכה והליווי שמתוארים כאן הופכים סיטואציה פשוטה ושגרתית להזדמנות טובה ללמוד מיומנות שחשובה בכל גיל - כיצד להגן על האינטרסים שלנו. בזכות התמיכה הנכונה של ההורה יחווה הילד הצלחה וביטחון.

(צילום: shutterstock)

3. "אימא, תתקשרי לעומר להזמין אותו אלינו"

ההורה מגונן יעשה זאת בשמחה. הורים מגוננים נוטים לקחת על עצמם את תחומי האחריות של ילדיהם, בהם אחריות בלעדית על חיי החברה של הילד. בגילי הגן הילדים זקוקים לתיווך ההורים בנושא זה, אך בכניסה לבית הספר נרצה שהם ייקחו אחריות בהדרגה על חייהם החברתיים ויתרגלו ליזום בעצמם פעילות חברתית.

ההורה התומך ישאיר את מרב האחריות לילדו. הוא יכול להציע, למשל: "אני אתקשר ואתה תבקש את עומר ותזמין אותו". ייתכן שהילד יתבייש, ולכן על ההורה לעודד אותו ולחזק אותו לאחר מעשה. ייתכן שהוא יחווה מבוכה או תסכול בהתנסויות הראשונות, אך בהדרגה הוא יחווה את עצמו כעצמאי, בעל ביטחון עצמי ומסוגלות גבוהים יותר. חשוב להבין כי ההורה התומך הוא הורה רגיש, שמתבונן ביכולותיו של ילדו ומאתגר אותן מעט. הדרישה אינה בלתי סבירה. כאשר ילדו יחוש קושי ניכר, הוא לא יותיר אותו לבד במערכה, אלא יתגייס ויהיה אקטיבי יותר.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

4. "איתמר, בוא נשב על השיעורים"

ההורה המגונן עשוי לחוש ששיעורי הבית הם המשימה שלו, וכך לפעול. במהלך שנת הלימודים הוא שוקד על שיעורי הבית, מתכונן למבחנים, פעמים רבות מכתיב לילדיו את התשובות, ובפועל הוא מאוד בקיא בחומר הנלמד. שיעורי הבית הם לא פעם זירה של קונפליקטים בין הורים וילדים - ההורה המגונן עשוי לחוש שיש לו אחריות מלאה על משימותיו של הילד, והוא נמנע מדרישה ברורה מילדו להתמודד עם המטלות. ילדו של ההורה המגונן לא רגיל לחוות תסכולים, והדרישה החינוכית לעמוד במשימות הלמידה עשויה להוביל לתסכול. התוצאה: הורים מרוטי עצבים וילדים שמאמינים שהם אינם חכמים מספיק כדי להסתדר עם שיעורי הבית.

ההורה התומך מודע לכך שילדו, כמו מרבית הילדים, זקוק להורה שינחה אותו למלא את משימות בית הספר, בוודאי במהלך חופשות החגים. ההורה התומך ישתתף בהכנת מטלות בית הספר רק אם יש צורך אמיתי בכך, ומעורבותו תתבטא בעיקר בנוכחותו כמנחה ששואל את הילד שאלות המקדמות אותו לעבר מציאת פתרונות ותשובות - ולא יספק לילדו את התשובות. הרווח הוא כפול: ברמה הלימודית הלמידה איכותית יותר, וברמה הפסיכולוגית - הילד חווה את עצמו שוב כבעל יכולת להתגבר על קשיים ולעמוד במשימות שנדרשות ממנו.

לסיכום, כהורים חשוב שנבחין בין תמיכה לבין הגנת יתר. ילד שזוכה להגנת יתר בדרך כלל אינו לומד להתגבר על פחדיו, מתקשה לפתח מיומנויות בין-אישיות ונוהג להימנע מהתמודדות עם קשיים או מנסה לפתור אותם בדרכים אימפולסיביות ותוקפניות.

לעומת זאת, ילד שהוריו תומכים בו ומאתגרים אתגר סביר את יכולותיו - הוא ילד שמבין שהוריו סומכים עליו וגם משמשים עבורו רשת ביטחון למקרה הצורך. ילדים אלה בדרך כלל מצליחים לבסס תחושת ביטחון עצמי, להתגבר על פחדים ולהפוך לעצמאיים, לבטוחים בעצמם ובעיקר למאושרים יותר.

ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה, וטל רחמים בירן, מנהל תחום הטיפול בגיל הרך בקליניקה במרכז ד"ר טל