הצלקת מ-1973 עדיין בגופי

את הצלקת הזו קיבלתי מזמן. הייתי ילד כשהפצע הזה שתת דם. עברו 44 שנה, והצלקת עדיין נמצאת שם. רוב הזמן היא פשוט נוכחת שם, אך מפעם לפעם נוגעים בה ובמה שהשאירה על הגוף והנפש.

את מלחמת יום הכיפורים, הפצע ששתת דם לפני 44 שנים, חוויתי כילד. זוג מטוסי פנטום בגובה נמוך מעל הקיבוץ בשמיים אפורים של שבת הם תמונה בזיכרון, שעד היום אני לא משוכנע אם הייתה באמת או שהיא פרי דמיון. נדרש זמן עד שהיה ברור כי זו לא שריטה אלא פצע עמוק. הפצע הזה שמתוכו ניגר דם רב, תמימות ואולי גם יהירות, השאיר צלקת עמוקה בגופו של חיל האוויר, הגוף שאליו אני שייך. צלקת שהיא חלק מאיתנו גם היום.

כשאנחנו הגענו אל הטייסות, חדרי התדריכים עוד היו מלאים באלו שהיו שם, הובילו, לחמו, כאבו. אנחנו גמענו סיפורים ותיאורים בשקיקה. מדמיינים ומרגישים איך הצלקת הופכת להיות גם קצת על בשרנו.

טייסת 107 במלחמת יום הכיפורים(צילום: ארכיון טייסת 107)

שנים עברו. לעיתים, בעיקר במפגש עם אלו שחוו אותה על בשרם, נראה כאילו תכף היא תיפתח. עבורם היא פצע שותת גם היום. בחדרי התדריכים לא יושב כבר אותו דור, אך המלחמה ההיא מוסיפה להעסיק אותנו. אנו מתייחסים אליה, אל החוויות שנצברו ונצרבו בזיכרון הקולקטיבי של החיל. חלק ניכר מהעשייה היומיומית שלנו מושפע ממנה. עם כל השינויים הרבים מאז, ועם כל ההצלחות, פרי טכנולוגיות מדהימות בידי אנשים מצוינים, נותרה הצלקת הזו בבשרו של החיל. הצלקת הזו היא הרבה כאב, אך גם מחשבות ולקחים. בחרתי להצביע על כמה כאלו.

אחד הלקחים הצרובים בנו מאז הוא ההכרח להשתמש במצרך שלא פעם נחשב נדיר - הצניעות. בימים אלו שבהם העולם שסביבנו משתנה בקצב מסחרר, אנו נדרשים לא פעם לומר ולהציב דברים בצורה ברורה ונחרצת. אנו נדרשים לתאר את המצב באופן כזה שניתן יהיה לקבל החלטות.

אל מול הצורך הזה, על רקע פעילות רבה, מורכבת מאוד ומוצלחת אנו מחויבים לצניעות. הקושי בתיאור מלא של המצב, הדינמיות וקצב ההשתנות הגבוה של כל מה שקורה סביבנו, יחד עם האתגרים המבצעים המורכבים מחייב זאת. הנחת העבודה כי ייתכן ואנו טועים היא לקח הטבוע בנו מאז אותה מלחמה. אנחנו עושים מאמצים רבים, הן בתהליכי החשיבה, הן בתכנון והן בפעולה למצוא את הטעות, את השגיאה בהערכה או בהבנת המצב. בתוך תרבות התחקיר העמוקה בחיל אנו מעודדים פתיחות והבעת דעה שונה, בין היתר על מנת להגיע אל אותה טעות. זו אינה משימה פשוטה וזוהי תרבות שנדרש מאמץ על מנת לשמרה, אך המאמץ ראוי מאוד.

בחיל האוויר ישנה היום הבנה עמוקה ובסיסית כי השותפות היא צורך וחובה. הבנה זו באה לידי ביטוי בתכנונים, במבצעים ובתהליכי בניין כוח משמעותיים ביותר. מרכזיותו של כוח אווירי מודרני בהכרעת מבצעים ומלחמות, מחייבת אותנו להוביל ליצירת בסיס רחב ועמוק של שותפות בתוך צה"ל ועם גורמים נוספים במערכת הביטחון. אם המלחמה ההיא הפרידה, היום אנחנו מתקרבים מאוד.

חייבים לאפשר יוזמה 

תובנה נוספת שעליה אני מבקש להצביע עשויה להיראות כנושא טקטי, אך במהותו הוא ערכי ויסודי. חלק גדול מהמבצעים האוויריים במלחמת יום הכיפורים היו בנויים על מטסים גדולים המתוכננים בקפידה. הפעלה כזו של חיל האוויר השאירה מעט מאוד מקום ליוזמה, חופש פעולה וגמישות מחשבתית. אלו הן אותן תכונות שבהן באה לידי ביטוי יותר מכל האיכות האנושית של הטייס הישראלי.

חיל האוויר שילם מחיר יקר מאוד במלחמת יום הכיפורים על מבצעים ותכנונים שבהם לא הייתה קיימת הגמישות וחופש פעולה. אל מול אויב המשתנה בקצב גבוה, המרכיבים שמהם תהיה בנויה ההצלחה חייבים לאפשר יוזמה, וחופש פעולה של מובילים ומפקדים. גם היום אנו מוצאים לא פעם מתח בין הרצון לסדר ותכנון קפדני לבין מרחב פעולה וגמישות מחשבתית. זהו מתח ואתגר המלווה אותנו בכל מרחבי הפעילות, אך ההכרה במתח הזה, יחד עם מאמץ לשימור מרחבי פעולה והחלטה לדרגים השונים עומד כנר לרגלינו.

חלפו 44 שנה. הילדים שראו מרחוק איך הפצע מדמם, מרגישים את הצלקת על בשרם. חלק אחר מכיר רק את הצלקת ולא את הפצע, אך מעת לעת אנו נוגעים בה כולנו, מבינים את הצורך לעשות ככל יכולתנו להרחיק מלחמה ולעשות כל מאמץ שפצע עמוק שכזה לא יפגע בנו שוב.