מוגרבי פינת קרויצברג

נוסטלגיה של תקופת החגים היא נקודה רגישה לישראלים בחו"ל, והדחף לניגוב עברי או שקשוקה כמו בבית הופך לכמעט בלתי נשלט. אבל בית הקפה "מוגרבי", שיושב באחת מפינות הרחוב היפות ביותר של קרויצברג, הוא איננו נקודת מפגש לישראלים מוכי געגועים בלבד, למרות שגם אנחנו נשאבים לכאן לעיתים קרובות. ב"מוגרבי" יושבים בעיקר ברלינאים מהשכונה, הרבה מהם קבועים. וכשצלחת הלבנה וכריך הסביח עושים את דרכם אל שולחנם הם עוצרים לרגע מתלונותיהם הקבועות על מזג האוויר ועל האוכל הגרמני. עכשיו, לרגע קצר, הם בישראל.

"אני לא קורא לאוכל הזה ישראלי", אומר גיא בלסיאנו (35), הבעלים של מוגרבי, לשעבר חיפאי ממרכז הכרמל. "זה אוכל מנחם, ביתי, טעים. את התווית 'ישראלי' הדביקו לנו". בלסיאנו איננו עוד מסעדן ישראלי שהיגר ומוגרבי איננה עוד חומוסייה ישראלית בברלין. "מה שהביא אותי לברלין היה חיפוש פנימי", הוא מספר. "בישראל היה לי בסדר אבל משהו היה חסר. לא מצאתי את מקומי. למדתי פילוסופיה, תיקלטתי קצת".

מה היה חסר?

"קשה להגדיר במילים. אבל כשהגעתי לכאן ב־2010 נאלצתי להתמודד עם זה באמת. הגעתי לתחתית, חייתי בעוני אמיתי, הגעתי למקומות שמהם יכולתי רק לצמוח".

"שש שעות להכין שקשוקה". בלסיאנו

לפני שנה הקים את בית הקפה ("סימן לזה שדברים נפתחו") בשכונה שהולכת ומתפתחת מבחינה קולינרית.

למה מוגרבי?

"שם הדברים שמעניינים אותי, האוכל, התבלינים, הריחות, סבא וסבתא".

משהו מהם נכנס לתפריט?

"המון דברים. השקשוקה היא בעצם המטבוחה של סבתא שלי המרוקאית, אנחנו עושים אותה שש שעות על הגז. הסלטים, התבלינים, האווירה גם. השולחן המלא בכל טוב, עם הרבה צבעים וטעמים חזקים. לא הכל, אתה יודע. סבתא שלי לא הייתה עושה ביצים עלומות".

הצד הישראלי של מוגרבי לא מוצנע: בתפריט אפשר למצוא "סנדוויץ' חברוני" (עם חציל צלוי, גבינת עיזים, זעתר, שמן זית ורוקט) ו"שבת במגרב" (מנת סלטים של חומוס, לבנה, גזר, מרוקאי וזיתים). אבל הישראלים נבלעים בין השולחנות העמוסים במקומיים, ורק עטיפת תקליט של עפרה חזה ומזמור תהילים ממוסגר מזכירים איפה הלב של המקום הזה נמצא.

יש משהו יהודי במוגרבי?

"אני לא חושב. אני אדם דתי, אבל לא במובנים שאנשים מבינים, לא במובנים של הפרדת בשר וחלב. אני לא חובש כיפה, אבל הכובע הזה למשל מסדר אותי יופי".

יש לך תעודת כשרות?

"ממש לא וזה לא מעניין אותי. אני מברך על האוכל בזה שאני בוחר אותו בקפידה. אני דואג שהאנשים במטבח יעבדו עם חיוך. כשהם בלחץ מרגישים את זה, הטעמים משתנים".

יש משהו שהיית רוצה להביא מפה לארץ?

"אין מקום בארץ עם האווירה של קרויצברג. עם כמה שברלין ענקית, כאן זה עדיין כפר. לשבת כאן מול הפארק ולראות את השלכת, או עוד חודשיים שלושה את השלג, זה פשוט מרגש".

ומישראל לכאן?

"שולחים לי זעתר וקפה שחור. חוץ מזה יש הכל".

• Café Mugrabi, Görlitzer Straße 5