אלישע חייב להמשיך בנבחרת

בספורט – כמו בחיים – קובע מבחן התוצאה. על פי מבחן זה אלישע נכשל. אבל מאמנים נכשלו לפניו וייכשלו אחריו, כי במקומותינו הלחוצים לאיש אין סבלנות לבחון דברים במבחן אשר ראוי שהם ייבחנו בהם - מבחן הדרך. לאלישע לוי, אולי יותר מאשר לכל הקודמים לו בתפקיד, הייתה ויש דרך. הוא ניסה להוליך את שחקניו בנתיבה. דרך לא נסללת ביום אחד, אף לא בקמפיין אחד. היא מתחילה מחיזוק יסודות, מהטמעת משמעת, מהתובנה כי אין קיצורי דרך ואין הנחות. מגיעים אל המטרה - ניצחון - בכוח ההשקעה, ההתמדה, הדבקות במטרה, הנחישות הבלתי מתפשרת להשגתה, המחויבות המוחלטת למסגרת, להבנת המשמעות של ייצוג מדינת ישראל במדי נבחרתה. הפנמת הזכות והכבוד ללבוש אותם.

מאז ומעודו נחשב וזוהה אלישע לוי כאדם נחמד וחביב. הוא אכן כזה אבל חזותו ודימויו כ"איש טוב" - במרכאות ובלעדיהן - הייתה ועודנה בעוכריו. אלישע לוי הוא בראש ובראשונה מאמן קפדן, נוקשה כאשר הנסיבות מחייבות נוקשות, תובעני, לא סובל כאשר אנשים מחפפים, מורחים, לא מפיקים ולא ממצים את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם. אין לי ספק כי אילו ניתן היה ללוי להמשיך את מה שהתחיל, בהדרגה היה טובע את חותמו המקצועי על הנבחרת בכלל ועל כל אחד משחקניה בפרט. אין שום סיבה שמאמן מצליח כמוהו בליגה לא יצליח גם בנבחרת.

(צילום: רויטרס)

הוא לא הופך את עורו כאשר לובש את מדי האימון של הנבחרת. הוא אותו אדם, אותו מאמן - עם תפיסת כדורגל ברורה, עם טקטיקה מושכלת, עם תגובות מהירות לשינויים הבלתי פוסקים המתחוללים במשחק. הכישלון של נבחרת ישראל אינו יתום, אבל הוא גם אינו חד הורי אלישע אינו אביו - מולידו. הנבחרת שלנו נכשלת במשך עשרות שנים, פעם אחר פעם, קמפיין אחרי קמפיין, כי יסודותיה אינם בריאים. אלישע הוא המאמן המתאים להבראתם, אבל אצלנו כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים את התורה טוב יותר מאשר מי שכותב אותה ואמון על לימודה.

בחלומות.