ההגעה לאצטדיונים הפכה לסיוט
בנו פה יופי של מתקנים, אבל שכחו לדאוג לדרכי גישה סבירים, שלא לדבר על חניה. חזרה הביתה ממשחק לוקחת יותר זמן מהמשחק עצמו
בשנים האחרונות נבנו אצטדיונים עם כר דשא משובח וכיסאות נוחים יחסית לישיבה. באמת יוזמה ברוכה, אך היכן המחשבה על דרכי הגישה לאצטדיון ועל החניה? להגיע לאצטדיון בנתניה או לצאת ממנו במשחק עם תפוסה מלאה זה סיוט אמיתי, אותו דבר לגבי סמי עופר. כן, אותו מתקן שכולם נהנים להלל, מלבד אוהד כדורגל ממוצע שבא לצפות במשחק עם המשפחה ורוצה להישאר עד תום המשחק, אך הפחד מהפקקים המעיקים גורם לו לברוח בדקה ה־75.
לא רק שעיריית חיפה לא נתנה דעתה לחניה נאותה, היא אף בנתה מסביב לאצטדיון החדיש שכונה חדשה (נאות פרס) כדי חלילה לא ל"בזבז" שטח נדל"ן. אז מילא שמזלזלים בקהל אוהדי הכדורגל שמגיע לצפות במשחק ילדים-נערים במגרשי אתוס בחיפה או בערים אחרות בארץ, שם אין יציע וההורים נאלצים לראות משחק דרך גדרות, אך מה עם קצת חשיבה בתכנון לטובת הקהל באצטדיונים החדישים?
(צילום: עוז מועלם)
הייתי בקפריסין במשחק ליגת אלופות והגעתי באוטובוס לחניון המגרש. היינו כ-300 אוהדים שעברו בדיקות קפדניות, כאשר אפילו מצת לא יכולנו להכניס. בתוך חמש דקות מרגע ההגעה כבר היינו בפנים. בסמי עופר הסדרנים עובדים בעצלתיים, הופכים לך את התיק ובסוף אתה נכנס לאחר סיוט של דקות רבות, נוטף זיעה כאשר המאבטח לא שם לב לפחית ולבקבוק שתייה שכל כך "הקפיד" לבדוק.
אז כנראה שרוב העיתונאים והמכובדים מגיעים לכניסת vip ולא רואים את מה שרוב האוהדים שמגיעים למגרשים עוברים בדרך ולאחר המשחק באצטדיונים הכי חדישים שלנו. אנא – באצטדיון הבא שייבנה – לדאוג לחניה בקומות/דרכי יציאה נאותים, סדרנים שעושים עבודה קפדנית ומהירה, כדי שנוכל לומר: "משחק כדורגל משוחק 90 דקות וההגעה הביתה אף פחות מכך".
לפנייה לכתב/ת 
פקק בדרך לנתניה
צילום: עוז מועלם
מומלצים
