המהלך המבריק של אורי אלון
סילוקו של קרטיס ג'רלס ובעיקר המסר הערכי שהוא משדר – הקבוצה היא מעל הכל – יתרום לבניית מעמדה וחוסנה של הפועל ירושלים כמועדון. תרגיל מנהיגותי של הבעלים הנבון
אנחנו רק בעיצומו של המחזור השלישי בליגת העל בכדורסל, אבל מבחינתי, יש כבר אלוף לעונה זו - אורי אלון – הבעלים של הפועל ירושלים. המהלך של סילוק קרטיס ג'רלס ובעיקר המסר הערכי שהוא משדר – הקבוצה היא מעל הכל – אולי ייפגע בטווח הקצר בהישגים, אבל בטווח הרחוק הוא יתרום לבניית מעמדה וחוסנה של הפועל ירושלים כמועדון.
כשרכש אורי אלון את השליטה בהפועל ירושלים הוא קבע לעצמו מטרה ברורה - לבנות אלטרנטיבה למכבי ת"א. הכוונה היא לבנות אימפריה לשנים ארוכות שתהפוך גם היא לאחת מאריות הכדורסל באירופה. מהר מאוד הוא למד והבין שאימפריה כמו מכבי אינה תלויה, אך ורק, ברמה המקצועית של השחקנים או הישגים ספורטיביים, אלא, קודם כל בבניית מערכת ארגונית יציבה, בניית מסורת, בניית קהילה והמשכיות. בשנתיים האחרונות נראה שהתלמיד (אורי אלון) עלה על רביו (שמעון מזרחי ודייויד פדרמן). פיטורים סיטונאיים של מאמנים, רכבת זרים ברמה מקצועית ואנושית נמוכה ובעיקר הנטישה של הקהל בשנתיים האחרונות היו הסממנים המרכזיים לכרסום משמעותי במעמד המיתולוגי של מכבי כמועדון מסודר וברוח "המכביזם". מצד שני, במקביל, המשיכה הפועל ירושלים בתהליך של בניית תשתית ארגונית ומקצועית, שמבחן הבגרות שלה היה בסוף השבוע עם הודעת העזיבה של ג'רלס.
(צילום: אורן אהרוני)
פוטיוס קציקאריס קיבל על עצמו משימה לא קלה כשבחר לאמן את הפועל ירושלים. כלל לא פשוט להגיע לקבוצה אחרי עונה אחרי שזכתה באליפות והגיעה לחצי גמר היורוקאפ, ויותר מזה, שמרבית סגל השחקנים כבר קיים. כבר בשלב זה ניתן היה להבין שמדובר במאמן עם אומץ, שלא חושש מאתגרים משמעותיים. יותר מכך, החוזה שנחתם עימו לשלוש שנים הבהיר דבר מרכזי אחד - זה האיש שעליו ההנהלה סומכת כי ימשיך את דרך ההצלחות של המועדון ויוביל אותה לזכייה ביורוקאפ ובהמשך להשתתפות ביורוליג - מה שייקבע את מעמדה של הפועל ירושלים כאימפריית כדורסל בישראל ובאירופה.
קציקאריס, מאמן עתיר ניסיון "הביא מהבית" ללא קשר לסגל הקיים כבר בקבוצה את פילוסופיית המשחק שלו ובעיקר את רוח הקבוצה שהוא רוצה לראות בירושלים כדי לעמוד במטרות שהוצבו בפניו. מהר מאוד התגלה שתפיסותיו עמדו בניגוד גמור למה שהורגל קרטיס ג'רלס בקדנציה הקצרה של סימונה פיאנג'אני - מה שהוביל לעימות בלתי נמנע בין השניים. זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה של קבוצות ספורט שבה מאמן ושחקן מרכזי בקבוצה אינם משדרים על אותו גל. במקרה הנוכחי היה ברור שהעימות גלש מעבר לאי הסכמות על דקות משחק או סגנון ההתקפה של הקבוצה. יותר מזה, בדומה לסוני ווימס בעונה שעברה, נקט ג'רלס עמדה פומבית בתקשורת וברשתות החברתיות נגד המאמן. בפני הנהלת ירושלים לא נותרה ברירה והיא הייתה חייב לנקוט עמדה ובעצם לבחור צד. שלא כמו האימפריה הצהובה, בחרה הקבוצה במאמן והבהירה לשחקנים ולאוהדים אנחנו מאמינים בדרך של רב החובל שלנו. מבחינה מקצועית נטו זו מסוג ההחלטות של צל"ש או טר"ש ובסוף העונה נדע את תוצאותיה. אבל, מבחינה מערכתית, זו החלטה שתיכנס לפנתיאון של המועדון הנבנה הפועל ירושלים.
חשוב להדגיש, אני לא בטוח ששאר שחקני הקבוצה הבינו את המסר בצורה ברורה - אני מקווה שהפרצופים של אלן אומיץ' וליאור אליהו (כולל חצי השביתה האיטלקית שלו) במשחק נגד הפועל תל אביב היו תקריות חד-פעמיות ולא עוד סנוניות שמבשרות על מרד מתמשך של השחקנים נגד המאמן. ממצאי המחקר שלי בנוגע למנהיגות של מאמני ספורט מלמדים על שתי מגמות חשובות מאוד בהצלחת מאמנים:
1. למאמן צריכה להיות, מעבר לידע המקצועי שלו בענף אותו מאמן, אמירה מהותית אישית - פילוסופיית חיים (לדוגמה: תורת הזן של פיל ג'קסון), אידיאולוגיה (ה"ציונות" של רלף קליין), תפישה ייחודית לגבי דרך המשחק (ה"טיקיטקה" של גוארדיולה) וכד'.
2. המאמן צריך להשתית את מערכת היחסים שלו עם השחקנים על בסיס אותה אמירה מהותית ולא על בסיס מערכת אישית. זה לא אומר שלא צריכה להיות מערכת יחסים טובה בין המאמן לשחקניו. אבל קודם כל חייבת להיות שם אותה אמירה מהותית. מחקרים מראים שלאורך זמן מערכות יחסים אישיות בין מאמן ושחקניו אינה מחזיקה ויותר מזה, בסופו של דבר, היא בעוכריו של המאמן ויכולה להוביל במקרים מסוימים למרד שחקנים ואפילו פגיעה מכוונת בהישגי הקבוצה (אסתפק בדוגמה של ה־10:0 של מכבי תל אביב נגד מכבי חיפה).
בהחלטה שלה להיפרד מג'רלס, מחזקת הנהלת הפועל ירושלים את ממצאי המחקר שלי ואומרת בצורה מפורשת: "אנחנו סומכים על הדרך של המאמן שלנו ולא ניתן לשחקנים, גדולים ככל שיהיו, להפריע לקבוצה בדרך הזו". עתה נותר רק לקוות, כאמור, שהתוצאות יהיו בהתאם.
הכותב הוא דוקטור המתמחה בנושא מנהיגות ומייעץ למאמנים וקבוצות.
לפנייה לכתב/ת 
אורי אלון
צילום: אלעד גרשגורן
מומלצים
