הנכים הקימו מאהל מחאה מול הכנסת: "מתכננים יום זעם"

מאהל המחאה של הנכים מול הכנסת(צילום: אמיר אלון)

באזור מורגשת היערכות משטרתית מוגברת, ורחוב קפלן שבו הוקם המאהל נסגר לתנועה. במקום מתוכננות להתקיים הפגנות של קבוצות נוספות לקראת פתיחת מושב הכנסת.

(צילום: אמיר אלון)

במהלך ההפגנה יצאה מהכנסת יו"ר מטה מאבק הנכים, נעמי מורביה, שתמכה במתווה שסוכם להעלאת קצבת הנכות, וספגה צעקות מהמפגינים, שאף ניסו להתקרב אליה. במקביל, המאבטחים במקום הגנו על מורביה וליוו אותה החוצה.

אחד הפעילים במאהל, ד"ר עמיחי תמיר, פירט את הסיבות להקמת המאהל: "הכנסת חוזרת היום לפעילות, אנחנו במאני טיים. כל נושא הנכים ייפתר לטוב או לרע במהלך המושב הזה של הכנסת. פה זה המקום שייקבעו הדברים, ולכן אנחנו נהיה כאן ונבטא את מחאתנו הצודקת עד שייקבע תיקון לחוק הביטוח הלאומי שיאפשר לנכים לחיות בכבוד. אנחנו רוצים להדגיש שלא כל הפעילות שלנו היא בלתי חוקית. המאהל הקודם שהקמנו היה בכיכר רבין, לפני חג הפסח,

ומאז המחאה תפסה תאוצה".

מוביל קבוצת "הנכים הופכים לפנתרים", אייל כהן, הוסיף: "אנחנו מוחים בכוונה קרוב לכנסת כדי שח"כים יראו אותנו ויידעו שאנחנו פה. חלק מהאנשים ייכנסו לדיונים בכנסת, ואנחנו רוצים שחברי הכנסת יגיעו אלינו למאהל כדי שנוכל לדבר איתם ונדרוש לפתור את מצוקת הנכים".

יו"ר ארגון נכי הפוליו, יהודה דורון: "ניסינו לא להגיע למצב הזה שבו אנחנו צריכים להקים מאהל ולגייס את הנכים לתקופה בלתי מוגבלת עד שנקבל את התוצאה שאנו מצפים לה. המאהל הזה יהיה כתובת לנכים וממנו נמצא לפעולות בכל הארץ. יש לנו תוכניות לסגירת נמלי הים והאוויר, בתי הזיקוק ומקומות אסטרטגיים נוספים. בנוסף אנחנו מתכננים 'יום זעם' שבו הנכים בכל רחבי הארץ יסגרו את המקומות החשובים בעיר שלהם. יכול להיות שזו הדרך היחידה שנותרה לנו".

במקביל מפגינים ליד מאהל הנכים כ-120 עיוורים בדרישה להשוות את קצבת הניידות המיועדת לנסיעות והתניידות העומדת על 790 שקלים בממוצע לחודש, לקצבה הניתנת לנכי גפיים ועומדת על 2,364 שקל. השבוע תוגש עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור לאלתר את מה שהעיוורים מגדירים אפליה. מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל, נתי ביאליסטוק-כהן, אמר: "אנשים עם עיוורון נאלצים להישאר כלואים בבתיהם ולחיות בבדידות קשה כי אין להם כסף לצאת מהבית".

אחד המפגינים, הישאם חושאם, הוסיף: "אני מקבל קצבה של 470 שקל בחודש לניידות. זה מספיק לי לפעמיים לביקור בסופר ולבדיקה חודשית בתל אביב, ואז כל שאר החודש אני פשוט לא יכול לצאת מהבית".

אריה ברנדר הוסיף: "המדינה מפקירה את קהילת העיוורים לחיים של בדידות. הרבה עיוורים נאלצים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים מהבית. הם חולמים על סתם לצאת לפארק, לפגוש אנשים ולא להרגיש מוקצים. כיום, רק נסיעה אחת במונית לכיוון אחד עולה 70 שקל, ואם עיוור צריך מישהו שילווה אותו זה עוד 50 שקל לשעה. זה מספיק במקרה הטוב לשבוע. אנחנו לא רוצים יותר ממה שמגיע לנו, אלא בסך הכל להשוות את התנאים שלנו לאלו של נכי הגפיים. העיוורון שלנו היא נכות לא פחות קשה, ולמרות שיש לנו רגליים אנחנו לא מסוגלים ללכת לבד. חשוב לי להבהיר: לא עושים לנו טובה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לצאת מהבית".