חינוך מחדש
איך קרה שלמעלה מ-28 נשים הוטרדו על ידי מפיק הוליוודי אחד ואף קול לא נשמע? מדוע החברה עדיין מעודדת נשים לשתוק ואיך בשנת 2017 רבים עדיין לא מבינים על מה המהומה. השבוע בניו יורק ייפתח קורס מיוחד
נכון לעכשיו, לפחות 28 שחקניות, דוגמניות, עיתונאיות ועובדות לשעבר של הארווי ווינשטיין, מפיק העל של הוליווד, סיפרו את סיפור ההטרדה האישי שלה. ביניהן גוונית פאלטרו, אנג'לינה ג'ולי, קייט בקינגסייל, רוז מקגאווין וקארה דאלווין. התיאורים של כולן דומים למדי: פגישה עסקית, שברוב המקרים נראה היה שעלולה להוביל להזנקת הקריירה שלהן, עם תנאי קטן אחד, נשיקה או איזה מסאז'. בכמה מקרים, היו גם תנאים יותר מרחיקי לכת.
ווינשטיין ידוע בתור מפיק ענק שבמשך עשרות שנים עמד מאחורי שוברי הקופות הגדולים שהפכו כמה מהכוכבים הגדולים בהוליווד למי שהם היום. היום כך נראה, הדרך למסכי הענק דרך חברת ההפקה של הארווי, הייתה כרוכה, במקרים רבים, בתחנות לא צפויות, דרישות מפתיעות מצד דמות שבמילה אחת יכולה לקצר את המסלול ולהוביל אותך את החלום. במקרה כזה, גם סיטואציה שנראית בלתי הולמת בעליל עלולה להפוך מבלבלת.
הטרדות מיניות הן בכל מקרה מזעזעות, קשות, ומצלקות, וההתמודדות איתן איננה יודעת סוף, לא משנה מיהו המטריד. במקרה הזה יש אלמנט נוסף. אדם שיכול ברגע אחד, לפחות כך נראה היה, לגדוע את הקרירה שכל אחת מהנשים שנפגשו איתו עבדה קשה כל כך כדי להרוויח, ומצד שני יכול גם לגרום לאותה קריירה להגיע רחוק מאוד, מהר מאוד.
הארווי כבר הספיק להתפטר מניהול החברה שמנהל עם אחיו, הוא סולק מחברת ההפקות שלו Miramax וכך גם מהאקדמיה לקולנוע. צעד שכזה, להדיח את ויינשטיין מהאקדמיה לקולנוע, שבה 8,400 חברים, לא ננקט מעולם. לא כאשר הבמאי רומן פולנסקי, חבר באקדמיה, הורשע בפשע מיני בנערה בת 13. צעד שכזה לא ננקט גם כשנשים רבות האשימו את ביל קוסבי, גם הוא חבר באקדמיה, בתקיפה מינית או כשמל גיבסון תקף בשנת 2011 את בת זוגתו.
לא צריך להרחיק עד הוליווד בשביל לזהות את המקרה הזה. לצערנו כמעט בכל משרד יש מישהו ששמע משהו.
ההבדל הגדול באפקט של המקרה המצער הזה, הוא העובדה שמדובר בדמויות מוכרות מאוד, בנשים שנתפסות כחזקות, מצליחות, אטרקטיביות שמצד אחד חושפות רגעים רגישים ומצד שני מגלות עוצמה כשהן מדברות על זה בגלוי.
זה לא שאף אחד לא ידע. אנג'לינה ג'ולי סיפרה שהזהירה שחקניות מהמפגשים עם ווינשטיין, רוז מאקגאווין חשפה ששיתפה בסיפורה הקשה את השחקן בן אפלק, שהמשיך לעבוד עם ווינשטיין ובסוף השבוע פורסם גם סרטון מ-2005 ובו קורטני לאב מזהירה נשים צעירות המגיעות להוליווד מפני הארווי ויינשטיין.
ובכל זאת, עכשיו נראה שמשהו השתנה. כבר שבוע שקמפיין #גם אני שיזמה אליסה מילאנו ומעודד נשים לכתוב את ההאשטאג שמעיד שגם הן חוו הטרדה מינית, והרשת, כצפוי, מוצפת.
השבוע, במרכז לחוויה יהודית במנהטן יחלו בסדרת הרצאות בנושא מהזווית היהודית. בהרצאות, יעסקו במיניות ובהשקפות השונות לגביה, בהבדלים בין השימוש החיובי שבה לעומת זה המשפיל והמנצל והדרכים לנתב בין שני אלו, שלפעמים הופכים מטושטשים. אחת ההרצאות תעסוק בפרשה האחרונה ותכלול הנחיות מתוך התורה אשר עוסקות בדרכים להבטיח, להגדרתם, שאף אחת ואחד מאיתנו לא יהפוך למושא להתעללות במערכות יחסים, אפלטוניים או רומנטיים או ביחסי עבודה או מרות, כמו במקרה ווינשטיין.
הרב מארק ווילדס, שיעביר את ההרצאות ב MJEמספר לנו שהשינוי האמיתי חייב למנות את הדינמיקה שלנו בכל מערכת יחסים, לכן יעסוק גם בעצות לזוגות, עצות לדייטים וביחסים רומנטיים, אבל אחד המרכיבים החשובים, הוא מדגיש, הוא זה שנוגע לילדים. לדוגמא שאנחנו צריכים להציג בבית, יחסים של כבוד וערך שיכולים להשפיע מאוחר יותר על ההחלטות שילדים ימשיכו לקחת.
מיכל גרינברג-כהן, מדריכת הורים מוסמכת למיניות בריאה, טוענת שהמקרה האחרון מוכיח כמה הדרך לשינוי עדיין רחוקה. "יש כאן נשים שכבר זכו להצלחה, תהילה, נשים עם כוח, שעדיין בסופו של דבר גם אחרי שנים בחרו עד לרגע זה שלא להיחשף. כשמדובר בהטרדה מינית התמודדות היא אחרת. מצד שני", היא מוסיפה, "אני חושבת שפתאום אנחנו רואים שלפעמים, כל מה שצריך זה שמישהי אחת תתחיל, שמישהי אמיצה תפתח את הדלת. לפתע את מגלה שאת לא לבד וכאן מתחיל השינוי. בקמפיין #גם אני אנחנו שוב רואים שהבעיה הקשה הזו חוצת תעשיות, גילאים ודת".
לטענתה, השליטה הגברית עדיין ניכרת, על אף השינויים החברתיים הגדולים. מקרה ווינשטיין הוא הוכחה מצוינת. "יש בזה משהו מאוד עצוב שלקח כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה אנשים שנפגעו לאורך השנים. זו הוכחה עבורנו לשליטה הגברית בתעשיות שמאפשרת ניצול של נשים".
קשר השתיקה בעיניה, מובן לגמרי. "שמועה איננה ראיה וכולנו כבר הורגלנו לפקפק. כשאנחנו חושדים או שומעים משהו אנחנו אומרים לעצמנו 'אולי היא רצתה את התפקיד', 'אולי הוא לא נתן לה את התפקיד והיא רצתה לנקום. יש בנו הבניה תרבותית כזו שהיא בכלל לא בהכרח אמיתית אבל אנחנו נכנסים בקלות לתבניות האלו. השאלה היא לא אם זה נכון, אלא איך מלמדים נשים וגברים לא לשתוק, גם כשהם רק שומעים או עדים למקרה מחשיד".
גרינברג טוענת שהפתרון טמון בנשים. "ככל שנשים ישתלבו יותר ויותר בתעשיה, ככל שלנשים יהיה יותר כוח, ולגבר לא יהיה כוח לפגוע בהן, בקריירה שלהן, בחיים שלהן, כך הסיכוי שמקרים כאלו ימשיכו, יפחת".
עוד מימי הקלטת המפורסמת של הנשיא טראמפ שפורסמה בדיוק לפני שנה, ועד מקרה ווינשטיין טוענים לא מעט קולות שבכל זאת, כדאי לזכור שמדובר באנשים מהדור הישן, שרגילים לדינמיקה אחרת וסט חוקים מסורתי יותר מבחינה חברתית. קשה לומר שמדובר בטיעון משכנע, ובכל זאת, אם כך נהגו לחשוב במושגים של העולם הישן, מה השתנה? מיכל גרינברג-כהן, מסבירה שבשנים האחרונות בארה"ב, השינוי החשיבתי נכנס גם לבתי הספר. "כחלק מתכנית הלימודים מדברים היום עם עלדים ובני נוער על המילה 'קונסנט', על ההבנה העמוקה שיש להגיע להסכמה של שני הצדדים. אני מקווה שגם בתוך התרבות האמריקאית, אליה הילדים חשופים וממנה הם לומדים יותר מכל, ישלבו תכנים שמתארים מציאות, כבוד ודרכי התנהגות שוויוניות. זה מתחיל מאיתנו", היא מוסיפה. "אם ילד מציק לילדה שלי וכשהיא מספרת לי את זה אני אומר לה שהוא פשוט מחבב אותה ומחפש את תשומת ליבה, אז חטאנו להסביר את העולם ממקום שוויוני, העברנו מסר שכה נראית חיבה ושיש לספוג דברים לא נעימים".
החשיפה האדירה הזו שעוררה הדים ברחבי העולם, מגיעה על רקע ביטול חוק הקמפוסים של אובמה שאיפשר הגנה על סטודנטים מפני התנהגות מינית בלתי הולמת. על פי ההנחיות החדשות, כך טוענים המבקרים, נראה שהגשת תלונה תהפוך מסורבלת יותר.
בנוסף, בשבועות האחרונים חתם הנשיא על ביטול חובת המעסיק לסיפוק אמצעי מניעה. " זו עוד דוגמא לביטחון של אישה. כשאת חושבת שתלונה לא תפגע בתנאי ההישרדות שלך, הסיכוי שלך להתלונן הרבה יותר גדול. זה עניין כלכלי גרידא".
על רקע אפקט הארווי בשבועות האחרונים, יכול מאוד להיות שבכל זאת יהיה שינוי, יכול להיות שבכל זאת החברה תתחיל לשנות את דרכיה. שנעצור את הדינמיקה ההרסנית הזו, את קשר השתיקה. כל אחת ואחד מאיתנו, אלו שמכירים את הסיפורים, שיודעים במקרים רבים מי אלו אותם אנשים, ורובנו יודעים, יפסיק לשתוק.
