שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    כשפרנקי פגש את רוד
    הפעם במדור האוכל קופצים למסעדה שהפכה לאגדה בחייה. ריבר-קפה 2017. יקר, מפואר ורווי בדמויות מוכרות. שווה את ההשקעה? מוריאל לוטן חזרה עם תשובות

    אה, הריבר-קפה. מה לא נכתב עליה עד עכשיו? קרעו אותה לחתיכות בביקורות רעות על אוכל בינוני וגם הוריקן סנדי לא פסח עליה. אבל היא מסעדה קשוחה וחזקה שבעיני (ולטעמי), יש לה את כל הסיבות להיות גאה. אבן יקרה בקצב הפועם של דאון-טאון ברוקלין, מונחת לה על קו המים של האיסט-ריבר.

     

    ההליכה למסעדה מרגישה כמו הליכה אחורה בזמן לניו יורק של פרנק סינטרה. ניו-יורק שבטוח הייתי אוהבת לחוות.

    ערב חמים אחד בשבוע שעבר, נסענו על שביל הגישה המרוצף אבן ובשנייה אחת התחלתי להבין על מה כל המהומה. סבא וסבתא שלי, שניהם בשנות ה-80 לחייהם, שנולדו וחיים בניו יורק, החליטו לפנק את בעלי ליום ההולדת שלו ולבלות איתנו ערב באחד מהמקומות האהובים עליהם בעיר. מציעים לך? תיקח! במיוחד כשארוחה של תפריט קבוע בריבר-קפה, PRIX FIX, מסתכמת בסביבות 150 דולר לאדם. וזה לפני ששתינו טיפה של אלכוהול.

     

    "לא אכזב". טרטר טונה. צילומים: מוריאל לוטן ()
    "לא אכזב". טרטר טונה. צילומים: מוריאל לוטן

     

    אבל הסיפור עם ריבר-קפה הוא לא האוכל. לא בעיני, לפחות. יכול מאוד להיות שאפשר למצוא ארוחה טובה יותר בפחות כסף במקומות אחרים. אבל חוויית האוכל לא בנויה רק מהאוכל עצמו. שלא תבינו אותי לא נכון, האוכל היה טוב, על אף שהמנות היו מעט קטנות בהשוואה למחיר שמשלמים עבורן. אבל האוכל היה רק אורח בחוויה הכללית. את התפקיד הראשי האמיתי בהצגה הזו ממלאת המסעדה עצמה. החלל עצמו, נגן הפסנתר, סיפון העץ והנוף המטורף. עכשיו תוסיפו לזה גם את רוד סטיוארט, שישב בשולחן ממש מולנו.

     

    הגענו ממש לפני השקיעה והאיסט-ריבר היה מעט סוער ובכל זאת, מלא בסירות וספינות בכל הגדלים. כשהשמש שקעה ופינתה מקום לאורות העיר, ניגשתי אל החלון וכמעט התביישתי לשלוף את הטלפון ולצלם. שום תמונה לא יכולה להעביר את ההרגשה שמתעוררת כרואים את זה. לא משנה כמה פעמים ראית את זה לפני. ניו יורק מוארת עם נוף של המים וקו הרקיע, כשברקע מתנגנת מוזיקה מדהימה. זה רגע שעוצרים לשהות בו.

     

    "עשוי מושלם". סטריפ סטייק ()
    "עשוי מושלם". סטריפ סטייק

     

    מה אכלתי:

    איכשהו אני תמיד חוזרת לאחת ממנות הפתיחה האהובות עליי – טרטר טונה, שגם הפעם לא אכזב. כמנה עיקרית בחרתי ב-450 גרם של סטריפ-סטייק. הבשר היה טוב מאוד, עשוי מושלם. אבל התפוח אדמה שהוגש לצידו היה... אה. יכול היה להיות יותר טוב. אחרי הכל, תפו"א טעים זה משהו שקל יחסית להכין. לקינוח חלקנו מרקיז שוקולד, שגם הוא היה טוב, אבל באופן כללי, זה קצת הרגיש לי כמו חתונה. אני לא אוהבת אוכל של חתונות, וגם לא אהבתי את האוכל כאן.

     

    "באופן כללי, קצת הרגיש לי כמו חתונה". מרקיז שוקולד ()
    "באופן כללי, קצת הרגיש לי כמו חתונה". מרקיז שוקולד

     

    שורה תחתונה:

    לכו על זה. תזמינו דרינק וכמה נשנושים ברקע של השקיעה והנוף הזה, שאין לו מתחרים. לאמא בדייט זה נהדר. אם הדייט שלכם הוא גבר, תוודאו שהוא מגיע עם ז'קט. תשאירו את הילדים או את הבטן של חודש תשיעי בבית. קצת צפוף שם והשולחנות קצת קטנים. ואל תשכחו להריח את הפרחים שם. הם אמיתיים, והם מגדלים אותם בעצמם.

     

    תהנו

     

    מוריאל לוטן, מומחית קולינאריה ומייסדת האתר mekomee

    תחשוף בפנינו מדי שבוע את המסעדות והטעמים הכי חדשים, טרנדיים, יוקרתיים או שווים בעיר הגדולה

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים