שופטת: "התובע הוא אדם לא מתוחכם, יש לפצות אותו"

עולה מרוסיה שבקושי דובר עברית נפצע בתאונה ומאז לא חזר לעבודתו כרתך. "הפניקס" ניסתה להתחמק מפיצוי, אבל ביהמ"ש חייב אותה ב-245 אלף ש'

עו"ד ערן אבנוןפורסם: 07.11.17 , 23:12

בית משפט השלום באשדוד קיבל לאחרונה תביעה שהגיש רתך שנפגע בתאונת דרכים ומאז לא שב לעבודתו, וחייב את חברת הביטוח "הפניקס" לשלם לו כ-245 אלף שקל. השופטת אורנה סנדלר-איתן דחתה את ניסיונות הביטוח לקעקע את אמינותו על ידי הצגת סרטון שבו הוא מתועד עובד, וציינה כי מדובר ב"אדם לא מתוחכם".

התאונה התרחשה בשלהי 2012, כאשר התובע – טכנאי לעיבוד מתכות בשנות ה-60 לחייו – נהג בשעת ערב בכביש באשדוד והתנגש בעוצמה ברכב אחר. הוא הובהל לבית החולים "ברזילי", שם אובחנו חבלות בראשו, בצוואר, בגב ובבית החזה. לאחר שלושה ימי אשפוז הוא שוחרר לביתו ובהמשך אובחנו אצלו כאבי ראש עם תופעות נוירולוגיות פוסט-טראומטיות. ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה ושיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע עמד על 15% בגין הגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני (ולאחר הפחתה של 5% בגין מצב קודם).

תביעה

הפניקס טענה לקנוניית ביטוח - ונדחתה בביהמ"ש

עו"ד דוד סער

החברה טענה שלקוחה וסוכן ביטוח עשו יד אחת כדי להונות אותה בתביעה על תאונת דרכים. אבל שופטת קבעה: אם טוענים לקנוניה – צריך להוכיח אותה

הפניקס טענה לקנוניית ביטוח - ונדחתה בביהמ"ש

לתאונה היו תוצאות קשות עבור התובע: הוא לא יכול היה לשוב לעבודתו זה כ-15 שנה, מאז שעלה לישראל מרוסיה. לטענתו, הוא נרשם ללשכת התעסוקה אך לא הוצעה לו עבודה כלשהי.

אלא שחברת הפניקס – המבטחת של מכוניתו - סירבה לפצות אותו על התאונה, והוא פנה לבית המשפט, שם טען שהוא סובל ממגבלות תנועה ומכאבים עזים בגב, מתקשה להרים משאות ולשמור על שיווי משקל. לפיכך, לטענתו, הוא לא יכול עוד לעסוק במקצוע שלו, ואף לא לעבוד בעמידה או לעלות על סולם.

הפניקס טענה מנגד שהתובע אינו אמין והתעקשה לחקור אותו. כבר בתחילת ההליך ביקשה החברה לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה. זאת על סמך סרטון מ-2016 שהציגה ובו תועד התובע עובד בתחנת דלק, ללא מקל הליכה וכשהוא מרים חתיכת ברזל.

אולם השופטת אורנה סנדלר-איתן דחתה את בקשת הפניקס, ומתחה ביקורת על עמדתה: "דבר מהדברים ש'חשפה' הנתבעת בחקירה הנגדית אינו מצדיק הבאת ראיות לסתור, תוך ערעור קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד הלאומי בדבר נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה".

היא ציינה שהתובע עשה רושם של אדם פשוט ולא מתוחכם, ושתשובותיו היו פשוטות וישירות כאשר סיפר שהוא עובד מפעם לפעם בשמירה בתחנת דלק. "אני שותה תרופה ומקבל זריקה, אני יכול גם ללכת בלי מקל, אבל זה מספיק לי לשעתיים-שלוש, לא יותר", אמר. לגבי הברזל שהרים, הוא טען שמדובר באלומיניום קל.

נקבעה כי הפניקס לא הצליחה לקעקע את אמינות התובע. "מעמד החקירה הנגדית אינו פשוט, ודאי לאדם שאינו מתמצא בהליך ואינו דובר את השפה", כתבה השופטת סנדלר-איתן וקיבלה את טענת התובע שלפיה נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. היא קבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 40%, בנימוק שאין לו הכשרה מקצועית אחרת כלשהי, ובפועל הוא נפלט כמעט כליל משוק העבודה.

בהמשך נדונו נזקיו של התובע, ובסיכומו של דבר חויבה הפניקס לשלם לו 213 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21%, עבור הפסדי שכר ופנסיה, כאב וסבל, ועזרת חיצונית.