שתף קטע נבחר

על 4 דייטים גרועים ופייסבוק מאכזב אחד

אחרי ששמעה על יותר ויותר זוגות שמצאו אהבה בפייסבוק, החליטה נטלי שהיא נותנת צ'אנס ומקווה לטוב. רק שזה לא נגמר טוב

 

 

בחודש האחרון החלטתי לשחרר את המושכות ולנסות (שוב) את מזלי באתר ההיכרויות הגדול מכולם - פייסבוק. למרות שכל הזמן מתחילים איתי שם, בתמימותי לא האמנתי שזה מקום שאפשר להכיר בו אנשים לקשר רומנטי, אלא יותר רשת חברתית, אפלטונית כזו. זה בעיקר הזוי בעיניי להכיר מישהו דרך האינטרנט. הרי איך אפשר לדעת משהו על הבן-אדם רק מכמה תמונות וצ'אט שטחי ולא מעניין? מה לגבי תנועות הגוף שלו? הקול שלו? האינטונציה והדרך שבה הוא בוחר להשתמש במילים כדי לבטא את עצמו? יש כל כך הרבה דברים שלא עוברים את מסך המחשב, כך שבאמת קשה לי להאמין שאפשר למצוא ככה אהבה.

 

ובכל זאת, ניסיתי. יצאתי לארבעה דייטים בחודש אחד ושרדתי כדי לספר את הסיפור הלא כל כך מוצלח שחוויתי. הדייט הראשון התחיל בהתכתבות קלילה בפייסבוק. משם עברנו לוואטסאפ כי בפייסבוק פשוט לא נוח, מעבר לעובדה שאני כל פעם מחדש מקליקה בטעות על שיחת הווידאו. לא היו לו הרבה תמונות, אבל קיבלתי עליו המלצה מידיד, אז הרגשתי בטוחה יותר. קיוויתי שהוואטסאפ יעניק לי תמונה קצת יותר ברורה לגבי הבחור, אז הדבר הראשון שעשיתי היה להסתכל על התמונה שלו דרך הצ'אט. ובכן, הוא לא היה הבחור הכי יפה בעולם, אבל גם לא מכוער גמור, אז החלטתי לתת לו הזדמנות.

נטלי להב. אולי פייסבוק הוא לא המקום בשבילה (צילום: מריה אמסלם ברודקין) (צילום: מריה אמסלם ברודקין)
נטלי להב. אולי פייסבוק הוא לא המקום בשבילה(צילום: מריה אמסלם ברודקין)
 

כשנכנסתי לאוטו שלו (כן, הוא אסף אותי באוטו בתל אביב), הלב שלי צנח מייד. הסתכלתי עליו והבנתי שהתמונה מהוואטסאפ צולמה לפני עשר שנים ו-30 קילו פחות, ומיותר לציין שהתאכזבתי קשות. לא סתם הוא לא פרסם הרבה תמונות שלו בפייסבוק. אבל כבר נכנסתי לאוטו והוא התחיל לנסוע, ועוד לכיוון דרום העיר. לא היה לי לאן לברוח, אבל גם לא ידעתי מה אני אמורה לעשות איתו ערב שלם. בסוף ישבנו באיזה בר מעופש בדרום העיר, אכלנו, שתינו ואפילו ניהלנו שיחה נעימה, למרות שמהשנייה הראשונה כבר הבנתי שהוא לא בשבילי. אה, ואם כל זה לא הספיק, הוא גם סיפר לי שיש לו חמישה ילדים משתי נשים שונות. מי שחשב שאנחנו יכולים להתאים התגלה כלא שפוי בעליל.

 

עזוב את השיער ותתחיל לדבר

שבוע אחר כך יצאתי לדייט עם בחור אחר שהכרתי אונליין. הוא נראה חמוד בתמונות, ואפילו ניהלנו שיחה מעניינת בצ'אט, אבל חמש דקות אל תוך המפגש הבנתי שגם הוא לא בשבילי. הפעם הוא לא עבד עליי בתמונה, בגיל או במשקל שלו, אבל במציאות הוא היה רחוק מרחק שנות אור מאיך שהוא הציג את עצמו באינטרנט, ומרוב שהוא היה בלחץ, הוא לא הצליח להוציא יותר משני משפטים וחצי כל הערב ולא הפסיק לשחק עם השיער שלו. כן, עם השיער שלו, אבל באובססיביות. WTF?

 

אני יודעת שזה נשמע כמו "אוי אוי אוי", אבל עדיין, אפילו שהאינטרנט והפייסבוק הוכיחו את עצמם כמקומות טובים למצוא בהם אהבה, לי זה פשוט לא הולך. אחרי שני דייטים כושלים התחלתי לשאול את עצמי אם זו באמת אני, או שאולי האינטרנט הוא לא המקום האידיאלי להכיר בו בני זוג פוטנציאליים באופן כללי. ולא רק אני עוסקת בשאלות האלה. רק בחודש שעבר יצא מחקר שהוכיח שחיפוש אהבה אונליין הוא בזבוז זמן מוחלט. המחקר למעשה הוכיח שגם כשאנשים כן מוצאים את אהבת חייהם באינטרנט, זה בעיקר עניין של מזל, ולא מדד שניתן למדוד את הצלחתו על פי פרמטרים או אלגוריתמים מסוימים. 

 

מצד שני, גם להיתקל באהבת חייך באמצע הרחוב זה מזל, אז למה לי לבזבז את הזמן שלי באינטרנט אם אני יכולה באותה מידה לצאת לרחוב כדי לחפש את המזל שלי, ועל הדרך גם לנשום קצת אוויר, לראות בני אדם אחרים וליהנות ממזג האוויר הנעים שיש בחוץ? ובכל זאת, כל יום אני שומעת על עוד זוגות שהכירו דרך אינטרנט, וזה מעורר אצלי עוד יותר את הספק שהבעיה היא אצלי. המחשבה הזו מובילה לכל מיני שאלות הזויות כמו "למה רק אני לא מוצאת?" ו"למה רק לי אין מזל?", ובאמת שאני מנסה להבין אם זה משהו שאצלי לא בסדר, או שאולי זו הדרך שבה אני ניגשת לכל הנושא.

אני אעמיד פנים שמעניין אותי לשמוע את מה שאתה אומר ואספור את הדקות הביתה (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
אני אעמיד פנים שמעניין אותי לשמוע את מה שאתה אומר ואספור את הדקות הביתה(צילום: Shutterstock)
 

בעקבות שני הדייטים הראשונים וכל היסטוריית ההיכרויות שלי הגעתי השבוע למסקנה חדשה - הסיבה שאני לא מוצאת אהבה אונליין ולא אוהבת היכרויות באינטרנט היא בגלל שזה בדיוק כמו בליינד דייט, וכולנו יודעים שרוב הבליינד דייטים כושלים. פעם, לפני עידן האינטרנט, היינו מכירים את בן או בת זוגנו החדשים ככה סתם, באמצע החיים. היינו פוגשים מישהו במצב כזה או אחר בעולם האמיתי, ואם השיחה הייתה זורמת, גם אם רק לכמה דקות, היינו ממשיכים לדייט. אבל מה לעשות, הזמנים משתנים והיום הכול קורה דרך המחשב.

 

בחזרה לזירת הדייטים

כדי לא להיות אנטי, המשכתי לנסות את מזלי וקבעתי "בליינד דייט" שלישי מהפייסבוק, והחלטתי שאני מגיעה בגישה חיובית. דיברתי עם הבחור אחרי שכבר ראיתי אותו כמה פעמים בטינדר והוא סיקרן אותי. הבעיה הייתה שברגע שהתיישבתי לידו הוא הפסיק לדבר, אבל לגמרי. האיש פשוט שתק עד סוף הערב. הרגשתי באיזשהו שלב כמו מופע יחיד, אז אמרתי לו שאני צריכה לקום מוקדם למחרת - וחתכתי.

 

ל(בליינד)דייט פייסבוק הרביעי והאחרון הגעתי עם קצת פחות אופטימיות, אבל עדיין עם תקווה. את הבחור הזה הכרתי דווקא באינסטגרם, והוא נראה לי ממש חמוד בתמונות ובהתכתבות, אבל כשהגעתי למסעדה שבה קבענו גיליתי בחור שהיה נמוך ממני ורחוק מאוד מהטעם שלי. להפתעתי, נושאי שיחה משותפים דווקא מצאנו, ובאיזשהו שלב אפילו ניסיתי לדמיין אותנו במצב אינטימי כדי לראות אם זה בכל זאת יכול לעבוד, אבל אז הבנתי שאני לא נמשכת אליו מינית ושבאמת אין טעם להמשיך. כשנפרדנו לשלום הוא ניסה לנשק אותי על השפתיים ואני התחמקתי בעדינות, וכך נפרדנו בידיעה שאנחנו כנראה לא ניפגש עוד לעולם.

 

אני מודה שיצאתי מהשבוע הזה מיואשת אך גם די מרוצה מעצמי. בכל זאת, חזרתי לזירת הדייטים, וזה לא דבר פשוט לעשות אחרי כל כך הרבה אכזבות. אני שמחה על כך שהצלחתי לפתוח את עצמי שוב לחוויות ולאנשים חדשים, אבל הדייטים הללו לצערי גם חיזקו את הטענה שלי שהיכרויות אונליין זה בדיוק כמו בליינד דייט, ועבורי, לפחות, זו שיטה שפחות עובדת. אני מאחלת לעצמי לצאת מהיום לדייטים רק עם בחורים שכבר פגשתי בחיים האמיתיים ושאני כבר יודעת שהם מעניינים אותי, כי רק כך, אני מאמינה, אצליח להישאר נאמנה לעצמי ועל הדרך גם למצוא אהבה.  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איציק טליאס
נטלי להב
צילום: איציק טליאס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים