סרט בלב המדבר: פסטיבל ערבה מביא את הקולנוע לפריפריה

פסטיבל הסרטים בערבה התקיים בפעם השישית ביישוב הדרומי צוקים וסיפק חוויה יוצאת דופן בנוף הפסטיבלים בארצנו. בכל ערב, תחת כיפת השמיים, שמיכות צבעוניות נפרשו באמצע המדבר. תחתן, קהל צופים רב התכרבל ונחשף לקולנוע איכותי על המסך ענק שעמד מול הרי הערבה המרשימים. סרטו האחרון של מיכאל האנקה "סוף טוב" היה שם, כמו גם סרטו המדובר של אנדרי זבייגינצב הרוסי, "אהבה חסרה". גם זוכה פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן האחרון, "ברוכים הבאים למונפרנס" הוקרן, ואפילו שלל לקהל הצעיר בדמות קלאסיקות קולנועיות כמו "הסיפור שאינו נגמר" ו"הנסיכה הקסומה".

קולנוע במדבר. פסטיבל הערבה השישי

לצד הסרטים, אורחים בינלאומיים ומקומיים פקדו את המדבר. ביניהם ניתן היה למצוא את השחקן האוסטרלי בריאן בראון, מבקר הקולנוע דיוויד סטראטון והבמאית לאונור סראיי ("ברוכים הבאים למונפרנאס"). כולם שוחחו עם הצופים בתום ההקרנות והסתובבו לצדם במהלך הפסטיבל. כך, במשך עשרה ימים, זכו תושבי הדרום לפסטיבל איכותי ומעניין - מהסוג שבדרך כלל מצריך מהם נסיעה ארוכה למרכז הארץ - ולמפגשים נדירים עם יוצרים שעמדו איתם בתור לסחלב החם, כי כשמדובר בקור המדברי באמצע נובמבר, כולם רוצים להתנחם במשקה.  

על הפסטיבל אמון אייל שיראי, מפיק סרטים שעבר ליישוב צוקים. בעזרת ניסיונו כמפיק בפסטיבל חיפה הוא פרש את החזון שלו - להפריח את השממה התרבותית שבפריפריה - והצליח. למרות שהפסטיבל לא מוכר כמו אחיו בחיפה וירושלים - הוא לא נופל מהם בהרבה.

שני סרטים שהוקרנו במסגרת הפסטיבל ראויים לציון - הראשון הוא "המחזר" (The Charmer) הדני והשני "הפרעה בקצב הלב" (Arrhythmia) הרוסי. "המחזר" עוסק באיסמאיל, מהגר איראני שאשרת השהייה שלו עומת להסתיים. חברתו בדיוק נפרדה ממנו, וכך הוא מוצא את עצמו במירוץ נגד הזמן כדי למצוא כלה מקומית, שבזכותה יצליח לקבל את אישור השהייה הנכסף. בכל ערב הוא יוצא לפאב והופך לצייד מדופלם, אך נכשל במשימה שוב ושוב. הוא עצמו מקסים, ומזכיר קצת את הגיבור הפקיסטני בסרט הרומנטי "חולי אהבה" מהשנה האחרונה. אבל מאחר ולא מדובר בקולנוע אינדי אמריקני, אלא בקולנוע דני רציני - סוף טוב לא תמצאו פה. מה כן? הרבה תהיות לגבי הגירה, מעמד חברתי, חיפוש זוגיות בעולם המודרני וגיבורה נשית לא מתנצלת וחריפה, שאי אפשר להוריד את העיניים ממנה.

גיבורה לא מתנצלת. מתוך "המחזר"

הסרט השני, "הפרעה בקצב הלב" (זוכה בפרס הראשון בפסטיבל חיפה האחרון), שונה לגמרי. בעוד שהראשון עוסק בחיפוש זוגיות, השני עוסק בשימורה. במרכזו רופאה (אירנה גורבצ'בה, שהתארחה בפסטיבל) ובעלה, אולג הפרמדיק. לשניים יש קשיים בזוגיות: הוא שותה הרבה, אוהב להתשטות, מתנהג באימפולסיביות שלעיתים נוגעת באנוכיות ולא לגמרי שם לב שאשתו מובכת ממנו; היא התעייפה ממנו וכבר בתחילת הסרט מכריזה על גירושים.

ובכל זאת, בכל הנוגע לעבודתו התובענית שזוכה לזמן מסך רב, אולג מבריק. לרוב, דרמות על רופאים נוגעות בקיטשיות הירואית ונוטות להציג אותם כמלאכים. פה זה לא המקרה, וניכר כי הבמאי בוריס חלבניקוב בחר להראות במכוון את הצד המתיש של העבודה הזו - בירוקטריה, נהלים מטופשים, חולים מדומים ופצועים שיכורים. עם כולם אולג נאלץ להתמודד בדרכו הייחודית, שאומנם מלאה במסירות לחולה, אבל גם באפס סבלנות לבולשיט.

אולג ואשתו הם לא דמויות מ"האנטומיה של גריי" (אף ששניהם ניחנו במראה מעל לממוצע). להפך - הם מאוד כנים עם המטופלים שלהם (גם אם לעיתים זה גובל

 בגסות רוח) ובעיקר, כמו כל הרופאים הצעירים - עייפים. מערכת היחסים ביניהם יודעת עליות ומורדות, בדיוק כמו הימים שלהם בעבודה. מתוך המבט הזה, הדרמה שבסרט לא גדולה - בסך הכול מדובר בנשואים טריים שמתמודדים עם החיים - אבל ההצצה שמובאת בו ליומיום ברוסיה העכשווית, מעניינת, ועם כל סיפורי האלימות שצצים לאחרונה בבתי החולים בארץ, הוא מעורר מחשבות גם על מערכת הבריאות הישראלית.

לעיתים נדמה במהלך הצפייה שניתן היה לקצר את הסרט ולהדק אותו בעריכה - אבל הוא עדיין שווה צפייה (זכויות ההפצה לסרט כבר נקנו והוא יופץ לאקרנים). לצד הכל, הפסקול הפופי הרוסי שלו בהחלט מוסיף לו חן.