קלקלת שוק

מצרים מייבאת מוצרי יסוד ומזון רבים (70% על פי ההערכות) ובראשם החיטה. מוכר פיתות בקהיר(צילום: רויטרס)

הסיסמה "זאת הכלכלה, טמבל" מקמפיין הבחירות של ביל קלינטון ב-1992 משקפת היטב את התחושה הרווחת במצרים בשנים האחרונות בכלל ובימים אלה בפרט. נכתב לא מעט על המצב הכלכלי הקשה של מצרים בשנים האחרונות, בייחוד אחרי מהפכת 25 בינואר 2011 והאירועים המסעירים שהגיעו אחריה. אולם כשנמצאים בשטח, המצוקה הכלכלית תוקפת מכל כיוון ביתר שאת. היא ניכרת בבירור באישה מבוגרת שיורדת בשעת לילה מאוחרת לכבישים ומקבצת נדבות ומשתקפת גם במוכרים וברוכלים ברחובות קהיר וליד הפירמידות שמשוועים לכסף הזר של התיירים.

עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

מתוך הבנה ששקט ויציבות מביאים תיירים למדינה ואלה מכניסים לקופתה כסף שמשפר את מצבה, כוחות הביטחון במצרים עושים מאמצים רבים לדאוג לסדר ולביטחון, בייחוד במטרופולין קהיר, שבו חיים יותר מ-15 מיליון בני אדם. 

מצרים לא מכונה לחינם "ארץ הנילוס". המדינה הערבית הגדולה נשענת רבות על מקור המים הבלתי-נדלה שנמצא בשטחה. עד היום חיים 95 אחוזים מהמצרים ליד הנילוס, ומימיו מוזרמים לשטחים שונים במדינה דרך תעלות השקיה ענקיות.

סודות הנילוס

אלי מאלי, בוגר החוג לאג'יפטולוגיה והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, מדריך סיורים במצרים מטעם חברת "איילה גאוגרפית". הוא מספר שמקור המים הזה, שזורם מקרן אפריקה למצרים, העניק לאנשים שחיו בימי הפרעונים חיי רווחה ושפע. לדבריו, האמונה של המצרים הקדמונים באלים שאחראים על הטוב שנפל בחלקם נבעה מרצונם לשמר את השגשוג. מכאן עלה גם הרעיון לבנות את הפירמידות והמקדשים - מתוך הנחה שאם יינתנו מתנות לאלים המיטיבים, יישמר המצב הקיים.

הנרטיב המצרי גורס שהמונומנטים העצומים נבנו בתקופות שבהן הנילוס עלה על גדותיו והציף את השטח, ולשלטונות היה אז שפע של טיט שממנו בנו את כל המבנים הבלתי-נתפסים האלה.

מחירי הדירות בנסיקה. קהיר(צילום: רויטרס)

4,000 שנה עברו מאז, והמצב הכלכלי במצרים השתנה ולרעה. בזבוז המים חסר העכבות לא יכול להימשך לעד. ביוני 2017 הודה ראש מחלקת הפצת המים במשרד ההשקיה המצרי, עבד א-לטיף חאלד, שגאות המים שנרשמה השנה בנילוס היא הגרועה ביותר זה 113 שנים. השפל אילץ את השלטונות לשאוב מים מהמאגר האסטרטגי באגם נאצר, שנמצא בדרום המדינה מאחורי סכר אסואן. "מצרים נכנסה לתקופה של מחסור במים", אמר חאלד והסביר שמכסת המים לנפש ירדה מאוד משום שמפלס המים בנילוס עלה במידה ניכרת, אך מספר התושבים במדינה עולה בקצב מהיר ומתקרב ל-95 מיליון.

החלום האתיופי הוא הסיוט של מצרים

המצרים מוטרדים מאוד ממה שעלול להיות הרה אסון לכלכלת המדינה: התוכנית של אתיופיה לבנות את סכר "א-נהדה" בנילוס הכחול (הנהר שמתחיל את זרימתו באתיופיה, זורם צפונה עד חרטום שבסודן ומתחבר לנילוס הלבן. אז מתלכדים השניים לנהר הנילוס). הנילוס הכחול מספק 70 אחוזים מכמות המים לנילוס, שהוא, כאמור, מקור המים החשוב ביותר למצרים. בניית סכר בנילוס הכחול תיתן לאתיופים שליטה על הזרמת המים ותפגע עמוקות בכמות המים שתגיע לנילוס המצרי.

מוחמד מורסי, הנשיא האיסלאמיסטי של מצרים אחרי הדחת מובארק, איים במרומז על אתיופיה שארצו לא תהסס להשתמש בכל אמצעי שעומד ברשותה כדי להגן על ביטחון המים שלה. במילים אחרות - כל האופציות על השולחן, גם זו הצבאית, איים מורסי. נכון להיום המשבר בין אתיופיה לבין מצרים עדיין לא נפתר. נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, שהדיח את מורסי בהפיכה צבאית ביולי 2014, מנסה לפתור את הסוגיה הרגישה בדרכים דיפלומטיות.

הבזבוז העצום של מים ללא עכבות לא יכול להימשך לעד. נהר הנילוס במצרים(צילום: shutterstock)

בעיית המים קריטית ביותר למצרים בגלל הישענותה הרבה על חקלאות. המשבר באספקת המים פוגע בחקלאות ובגידולים ובכלכלת המדינה בכלל. ייצור הכותנה המצרית המפורסמת, שגדלה בעיקר בדלתא של הנילוס, אינו מזהיר בימים אלה. לא בכדי מייבאת מצרים מוצרי יסוד ומזון רבים (70 אחוז על פי ההערכות), ובראשם החיטה.

אל תיגעו להם בפיתה

החיטה היא עניין חשוב נוסף בדיון על הכלכלה המצרית. למלכת צרפת מארי אנטואנט ייחסו את האמירה "אם אין לחם תאכלו עוגות", אבל על המצרים זה לא היה עובד. הם אוהבים את הלחם ואת הפיתות שלהם, ומחסור בחיטה יכול לגרום למשבר לאומי. בתקופת שלטונו של חוסני מובארק עלו באש שדות ויערות ברוסיה, והמצרים חששו שרוסיה לא תוכל לייצא להם תבואה. מובארק נסע לרוסיה לוודא שהיא לא תפסיק את ייצוא התבואה לארצו, וגם האמריקנים התערבו בנושא למען המדינה הערבית. מצרים, אגב, היא היבואנית הגדולה בעולם של חיטה, והיא תמיד העדיפה את החיטה הרוסית, שהתאימה יותר לייצור הפיתות שלה. גם שינוי במחירי החיטה בעולם משפיע מיד על מצרים, שתלויה מאוד במוצר היסוד החיוני לה.

מצד אחד מצרים תלויה מאוד בייבוא מוצרים מחו"ל, אולם מצד שני קופת האוצר שלה הלכה והתרוקנה בשנים האחרונות, והיא מתקשה לרכוש מוצרים ולעמוד בביקוש מבית. גם השחיתות הציבורית בתקופת שלטונו של מובארק לא ממש תרמה למצב. מכל מקום, בעקבות המצב נאלצת מצרים להיעזר בהלוואות ממדינות מפרציות עשירות (איחוד האמירויות וסעודיה למשל), ורזרבות המטבע הזר שלה הולכות ומתמעטות בשל היעדר השקעות חיצוניות ומיעוט יחסי של תיירים במדינה. הטלטלות הפוליטיות בשנים האחרונות וגם פיגועי הטרור הרבים ברחבי מצרים הובילו לחוסר יציבות ביטחונית במדינה הערבית, הרחיקו משקיעים ופגעו קשות בענף התיירות במדינה. לכן, למצרים יש פחות כסף בכיס ולכן הם לא מייבאים בהתאם לביקוש בשטח. השורה התחתונה היא שהמדינה סובלת ממחסור במוצרי יסוד, המדפים במרכולים ריקים, ומי שמשלם את המחיר הם האזרחים הפשוטים.

למצרים יש פחות כסף בכיס(צילום: רויטרס)

ובעת מחסור במוצרים, המחירים קופצים לשמיים והמרוויחים הגדולים הם אנשי השוק השחור וסתם סוחרים תאבי בצע. במשך שנים רבות דאגה מצרים לסבסד מוצרי יסוד בסיסיים, בעיקר מוצרי מזון, אך המצב הכלכלי הקשה מקשה עליה להמשיך במדיניות זו. לשלטונות גם קשה מאוד להרגיל את התושבים למצב החדש - תשלום על מוצרי יסוד ללא סובסידות.

א-סיסי ביקש: "תהיו סבלנים"

נשיא מצרים א-סיסי אמר לא פעם באופן פומבי שהוא מודע לכך שהמצב הכלכלי בכי רע, אבל ביקש מהמצרים להתאזר בסבלנות בשעה שהוא מנסה להצעיד את מצרים לעידן בריא יותר מבחינה כלכלית - גם אם הדבר עולה לו בירידה בתמיכה הציבורית בו.

א-סיסי נקט כמה צעדים לא פופולריים במיוחד, שלטענתו ישפרו בסופו של דבר את המצב הכלכלי במצרים. בנובמבר 2016 הוא ביצע פיחות במטבע המצרי, הלירה, כדי להעלות את ערך הדולר משמונה לירות מצריות לכמעט 19 לירות מצריות. בכך רצה הראיס המצרי לגרום לאנשים להפסיק לרכוש דולרים ולחסוך ברזרבות של המטבע הזר. א-סיסי גם רצה לזכות בהלוואה בסכום של 12 מיליארד דולר לשלוש שנים מקרן המטבע העולמית, שמבטיחה הלוואות ענק בתנאי לביצוע רפורמות כלכליות מרחיקות לכת.

(צילום: רויטרס)

בינתיים, כאמור, אזרחי מצרים - בערים הגדולות ובפריפריה כאחד - חשים על בשרם את המצב הכלכלי הקשה. ביולי האחרון, למשל, העלתה הממשלה בקהיר את מחירי הדלק בכ-50 אחוזים. העלאת המחירים עוררה את זעם הציבור וגם גרמה לעלייה באינפלציה. "אני מודע לגודל הסבל של האזרחים ומעריך את עמידתם האיתנה מול ההשלכות של הרפורמה הכלכלית עקב הבעיות שהצטברו במשך עשורים", אמר א-סיסי באחת מישיבות הממשלה בחודש יולי, וטען כי יש שיפור כללי במצב הכלכלי.

"אצל מובארק היה זול יותר"

עמר זכרייא, מתרגם מצרי, חולק על המוכר מגיזה. "לגבי המצב הכלכלי ואלה שאומרים שלפני א-סיסי, בתקופת שלטון מובארק, היה יותר טוב, אז אני אומר לך שלאנשים יש זיכרון קצר והם לא ממש יודעים על מה הם מדברים. אנשים צריכים לגלות יותר סבלנות. הבעיה שמה שחשוב להם זה שהבטן תהיה מלאה, ואז הכול בסדר", הוא אמר ל-ynet. "מצרים מתמודדת עם גל טרור וקשה לנתק בין הדברים. שיפור במצב הכלכלי זה דבר שלוקח זמן".

אירוע שרק הבריח תיירים מהמדינה. אזור התרסקות המטוס הרוסי בסיני(צילום: AP)

(צילום: AP)

כשמדברים עם תושבים במצרים ושואלים אותם מה הם חושבים על הנשיא שלהם, מקבלים תשובות שאינן חד-משמעיות. יש מי שאומרים כי אין בלתו. "א-סיסי מספר אחת", אמר ל-ynet נהג מונית. "א-סיסי הוא מנהיג בינלאומי. שאללה ישמור עליו", אמר נהג אחר. איש אחר, נהג מונית צעיר ללא ילדים, דווקא התלונן על המצב הנוכחי. "אין כסף. אנחנו מתים פה. א-סיסי הרס אותנו. הכול נהיה יקר יותר. אפילו אצל מובארק היה זול יותר ואני אהבתי את מובארק מההתחלה", הוא אמר ל-ynet.

דירות הרפאים של קהיר

המצב הכלכלי הקשה במצרים בא לידי ביטוי בעוד כמה מובנים. לדוגמה בתי הקברות של החליפים מתקופת הממלוכים, המכונים "עיר המתים", שהפכו למקום מקלט עבור עניים ודרי רחוב. האירוניה היא שמהעבר השני עומדים בניינים שלמים עם דירות רפאים שאף אחד לא גר בהן. תושבים מקומיים הסבירו ל-ynet שדירות רבות בבירה המצרית לא מאוכלסות משום שבעלי הדירות דורשים שכר דירה גבוה ואין מי שישלם אותו. בכלל, למצרים רבים אין כסף לשכור דירה, שלא לדבר על לרכוש בית. אפשרות אחת, אם כן, היא לגור בבתי קברות ואפשרות מגורים אחרת ולא מלהיבה במיוחד היא זו שמשמשת המוני חסרי בית - שכונות פחונים. 

פיגועי הטרור הרבים הרחיקו משקיעים זרים ממצרים(צילום: AFP)

הטלטלות הפוליטיות פגעו בכלכלת המדינה. הפגנה בקהיר(צילום: AP)

לפי נשיא מצרים א-סיסי, ברחבי המדינה גרים כ-850 אלף בני אדם בשכונות פחונים ("העשוואאיאת") בתנאים קשים ביותר. הוא סיפר על מאמציו לשים סוף לתופעה זו, בין היתר באמצעות מיזמי בנייה והקמת ערים חדשות במצרים כגון העיר המנהלית של קהיר.

מחירי הדיור במצרים נסקו בשנים האחרונות, אך המשכורות של האזרח הממוצע נותרו כמעט באותו מצב, ולכן כוח הקנייה של המצרים הלך ונחלש. היחידים שמרוויחים מהמצב במצרים הם התיירים הזרים שכן מגיעים למדינה, שעבורם המוצרים והשירותים במדינה הערבית נחשבים זולים. למשל, במשחק העלייה של מצרים למונדיאל נגד קונגו נמכר הכרטיס היקר ביותר למשחק 300 לירות מצריות. בתרגום למטבע הישראלי מדובר ב-60 שקלים בלבד.