"הייתה לי שליטה מלאה באישה". הצצה נדירה לטיפול פסיכולוגי בגברים מכים
במקום בכלא - בבית פרטי בבאר שבע חיים גברים שהורשעו בעבירות אלימות במשפחה. שם יש פיקוח וטיפול, וגם הילדים באים לבקר. ynet קיבל גישה לשיחות עם מטפלים ושמע את השאלות, הווידויים על הסבל למי שחי לצידם - והתקווה לשינוי
"אני מרגיש כאילו זה כמו סוג של אדרנלין שאתה לא מבין מה קורה סביבך. אתה לא שולט בפה, אתה לא שולט בתנועות הידיים, אתה לא שולט בכל מיני אינסטינקטים כאלה שבאותו רגע כאילו שאתה בכלל כאילו... אתה לא אתה, אתה כאילו איזושהי מכונה" - את המונולוג הזה משמיע א', גבר שנשלח על ידי בית המשפט למרכז לשיקום גברים מכים, במהלך פגישה נוספת של טיפול פסיכולוגי שבו מותר לספר הכול בלי חשש. על הטרור שהשליט בבית, על אובדן המעצורים ועל הרגעים שבהם היה מכה את אשתו לעיניי ילדיהם המשותפים. מצלמות ynet הורשו באופן נדיר לתעד טיפולים פסיכולוגיים בשלושה גברים מכים במרכז "דיאלוג מחודש" שמפעילה עמותת "יחדיו". בסרטון - הגברים מספרים.
המרכז, ששוכן בבית פרטי בבאר שבע, פועל במתכונת של מוסד סגור, שבו הגברים זוכים לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, קבוצתי ואישי, במשך ארבעה חודשים. לרובם משמשת המסגרת כחלופת מעצר, לאחר שהורשעו בעבירות אלימות כלפי בנות זוגם. "דיאלוג מחודש", שממומן ומפוקח על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הוא אחד משני המרכזים היחידים בארץ מסוג זה. ההוסטל השני שמעניק טיפול לגברים אלימים, "בית נועם", נמצא בהרצליה.
הגברים במרכז ממשיכים לנהל את ההליך הפלילי תוך כדי שהותם בו, והם מפוקחים על ידי שירות המבחן, שהמליץ לבית המשפט בתום הערכה מקצועית כי הטיפול הוא ההליך המתאים עבורם. הדבר הבסיסי שמנחה את שירות המבחן בהמלצתו הוא הערכת מסוכנותו של הגבר, מאחר שהבית פתוח והוא יכול לצאת.
"לשלוח גבר אלים לכלא זה לא דבר שמספק פתרון אישי, משפחתי ומערכתי", מסבירה אסנת חמו, סגנית קצינת המבחן של שירות המבחן למבוגרים במחוז דרום ונציגת משרד הרווחה. "שירות המבחן והמסגרת הטיפולית שמים דגש על אלטרנטיבות לענישה. המסר הוא שזה הפתרון לבעיית האלימות הזוגית, אלא במקרים ששירות המבחן מעריך שיש רמת סיכון גבוהה שהאישה תיפגע".
"ביום שנעצרתי, רק אז התחילו ליפול לי האסימונים שיש איזושהי בעיה, כי זה קורה לי כמעט בכל קשר, שיש מצבים שאני לא יודע להתנהל מולם" – מתוך טיפול פסיכולוגי במרכז
"הדבר המרכזי הוא שאנחנו קודם כל קוראים למקום הזה בית", מסבירה אופיר צוקרמן, עובדת סוציאלית בעמותת "יחדיו", מנחת קבוצות ומטפלת פרטנית במרכז. "אנחנו מרגישים ומתפקדים פה כמו בבית, שיש בו גברים עם קשיים שמגיע להם טיפול, והדרך שלנו היא באמצעות יצירת קשר מיטבי. המטרה שלנו היא לתקן חוויות שהם כבר התרגלו אליהן".
בבית מטופלים כ-80 גברים בשנה והם שוהים בו בתנאים מגבילים ומפוקחים 24 שעות ביממה. כ-90% מהם מגיעים ממעצר, אך השאר נכנסים לטיפול מיוזמתם. אם המטופל יוצא מהבית נמסרת הודעה מיידית למשטרה, אך מדובר במאורע נדיר. נאסר עליהם ליצור קשר עם בת הזוג, אך מעודדים אותם לשמור על קשר עם הילדים, שיכולים להגיע לבקרם פעמיים בשבוע.
"בביקורים האלה אנחנו מוציאים טושים ודפים, והמטופלים מתחברים גם לילדים של האחרים", מספרת אופיר. "הגברים מבשלים, ואז ההרגשה אינה שבאים לבקר את אבא בכלא, אלא כמו שהולכים לבית של חברים".
הרקע שממנו מגיעים הגברים משתנה, רובם ככולם אינם מתאפיינים בעבריינות, מעבר לאלימות כלפי בנות זוגם. "מדובר באנשים עובדים ומתפקדים", מתארת אסנת. "התפקוד היומיומי שלהם תקין אבל מערכות היחסים אינן תקינות. אמנם חלקם היו מכורים לסמים ועם עבר פלילי אחר, אבל הקושי הבסיסי שלהם הוא בתקשורת. ביכולת לזהות רגש, בעיוותי מחשבה, בפרשנויות מוטעות. למשל אם האישה מתלבשת יפה הם מיד חושבים שהיא הולכת לבגוד בהם. פה הם לוקחים פסק זמן מהחיים הזוגיים ומגיעים לטפל רק בבעיית האלימות. הדגש המרכזי בטיפול הוא לפתח את היכולת שלהם להיות אמפתיים לאחר".
"גבר אלים לא נולד עם האלימות. הוא נולד פשוט באיזושהי סביבה ש... אולי חוסר מזל קצת בסביבה שגידלה אותו וחינכה אותו, והוא למד את זה מהאלימות של האבא שגידל אותם באגרסיביות, בכוחניות" - מתוך טיפול פסיכולוגי במרכז
על פי רוב, בתום הטיפול הגברים חוזרים לבנות זוגם, המשפחות מתאחדות מחדש, והמרכז ממשיך ללוותן במשך כשנתיים, תוך כדי יישום תוכנית טיפולית המשכית. ממחקר שנעשה על המטופלים במרכז עולה כי שיעור הגברים שחוזרים להיות אלימים כלפי בנות זוגם בתום הטיפול נמוך יותר מאשר אלה שהיו בכלא באותו זמן.
"לעצור, לצאת החוצה לרגע ולחשוב מה אני בעצם רוצה, מה יכול לקרות אם הכול יתפרץ עכשיו ואני אשבור את הכלים. יכול לקחת אותי למקום רע מאוד. הכי לא נעים שיש, הכי מביך שיש להיות כזה. וחשוב לי שהילדים לא יהיו ליד אבא כזה" – מתוך טיפול פסיכולוגי במרכז
לאור הצלחת המרכזים בבאר שבע ובהרצליה, מתוכננת הקמה של הוסטלים נוספים ברחבי הארץ. אך בינתיים, הביקוש עולה על ההיצע וגברים רבים שנמצאו מתאימים ומעוניינים בטיפול כחלופה למעצר, נשארים בבתי הסוהר בשל מיעוט המיטות בשני המרכזים, שמסוגלים לאכלס עד 150 גברים בשנה. "בשורה התחתונה אי אפשר להעלים את הכעס, אבל הדרך להתמודד איתו משתנה", מסכמת אופיר. "לעומת זאת, אם הגבר בכלא והאישה במקלט – המשפחות חוזרות לאותו מצב".
לפנייה לכתב/ת 
