ביקש לשלול את הכתובה מאשתו: "היא הרביצה לי"

גבר שהגיש תביעת גירושים פנה לבית הדין בדרישה לא לשלם לאשתו 72 אלף שקל. אבל הדיינים דחו אותו וקבעו: היו ביניכם חילוקי דעות רגילים

עו"ד רחל דותןפורסם: 27.11.17 , 18:22

בית הדין הרבני בנתניה דחה לאחרונה דרישה של גבר בהליכי גירושים לשלול מאשתו את תשלום הכתובה בסך 72 אלף שקל, משום שהפעילה כלפיו אלימות במהלך הנישואים. הדיינים קבעו כי לא מדובר באישה אלימה, אף שייתכן שתקפה אותו בלהט הריבים ביניהם.

בני הזוג נישאו באוגוסט 2014 והביאו לעולם בת יחידה. השניים הרבו להתעמת ויחסיהם אופיינו באלימות ובתלונות במשטרה. בנובמבר 2016 פתח הבעל בהליכי גירושים שבמסגרתם חויב לשלם מזונות בסך 1,200 שקל מדי חודש עד למתן הגט.

תביעה

"שיקרתי שבגדתי בבעלי כדי לזרז את הגט"

עו"ד גיא דנה

בני זוג התגרשו לפני 6 שנים אחרי שהאישה סיפרה שהייתה בקשר עם גבר אחר. אחרי זמן מה הם החליטו לחזור, ונאלצו לקבל אישור מבית הדין הרבני

"שיקרתי שבגדתי בבעלי כדי לזרז את הגט"

בתחילה סירבה האישה להתגרש, אבל לאחר זמן מה הסכימה ותבעה את כתובתה. אלא שהבעל טען שיש עילה לשלול ממנה את הכתובה כי היא "עוברת על דת" – כלומר, לא התנהגה כלפיו כמצופה מאשתו לנוכח האלימות שהפעילה כלפיו, ולטענתו גם על רקע הגשת תלונת שווא למשטרה.

הבעל הוסיף שאין הצדקה להמשיך לחייב אותו במזונות מאחר שאשתו עובדת לפרנסתה, מקבלת מביטוח לאומי גמלה חודשית לסיוע בשכר דירה ויש לה כ-30 אלף שקל בחיסכון.

דייני ההרכב – הרב שלמה שפירא (אב"ד), הרב אברהם מייזלס והרב אריה אוריאל – הורו לצדדים להתגרש לאור הסכמתם ההדדית, אך לא שוכנעו שיש עילה המצדיקה את שלילת הכתובה או את ביטול המזונות.

הם ציינו שטענותיו הקיצוניות של הבעל הובאו בשלב מאוחר בהליך, כשבמקור הייתה זו תביעת גירושים רגילה של בני זוג שלא מסתדרים זה עם זו. ככלל, ציינו, יש עילות לשלילת כתובה אולם במקרה הנוכחי הן לא מתקיימות, מה גם שהיוזמה לגירושים הייתה של הבעל.

"במצב שבו מצד האישה אין מניעה לחיים משותפים, גם אם חיים אלו מלווים במריבות ובקטטות שבעטיין החליט הבעל בסופו של דבר לתת גט מרצונו, עדיין אין בכך עילה לבטל את זכות האישה לגבות את מלוא כתובתה", כתבו.

הדיינים התרשמו שהאישה אינה אדם אלים וכי בין הצדדים שררו חילוקי דעות "רגילים" שנבעו בעיקר מחוסר ניסיון. הם הסבירו כי גם אם חילוקי הדעות היו חריפים עד כדי כך שהאישה תקפה וקיללה את בעלה, הרי שנהגה כך בלהט הרגע. משכך, נקבע כי היא לא נחשבת "עוברת על דת", והאחריות למריבות ולאירוע האלים הוטלה על שני הצדדים.

המזונות נותרו על כנם לאחר שהדיינים הגיעו לכלל מסקנה כי אף שהאישה עובדת, הכנסתה היא "'על ידי הדחק' כדי שלא לסבול חרפת רעב". עם זאת, נקבע כי מסכום הכתובה יופחת הסיוע שקיבלה מביטוח לאומי בשכר הדירה (14,040 שקל), כך שבסופו של דבר הבעל חויב לשלם לה 57,960 שקל.