מחיר הסלפי: האומן שחוקר את מי שעוקב אחרינו
למה הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות לעתיד של הילדים שלכם זה להעלות תמונות שלהם לפייסבוק, ומה המחשב באמת רואה כשאתם מתייגים חבר בצילום? התשובות אצל האמן טרבור פגלן
"בעבר, תמונות היו צריכות את האדם שיביט בהן. היום, הן אלה שמביטות בנו", אומר האמן טרבור פגלן. זה לא שאין לו פייסבוק, אבל הוא חושב פעמיים לפני שהוא מעלה לשם צילום. הגיוני, אם מתחשבים בעובדה שהוא האיש שעמד מאחורי המצלמה שתיעדה את אדוארד סנודן מקרוב, בסרט התיעודי זוכה האוסקר 'אזרח מספר 4'. או אם מציצים בעבודות אחרות שלו. אחת חשפה בסיסי מודיעין שהצבא האמריקאי מחביא מהאזרחים, שבהם מצותתים לשיחות טלפון בעזרת לוויינים למשל; אחרת גילתה בתי כלא שבהם הסי־איי־אי עינה אפגנים; האחרונה, שמוצגת בישראל, מתחקה אחרי מה שגופים כמו פייסבוק עושים עם צילומי הפנים שלנו. בקיצור, פגלן עסוק בסוג של מסע ריגול בעקבות מי שמרגל אחרינו.
"אם את מעלה לפייסבוק צילום שלך שותה קולה למשל, האלגוריתם יודע לקרוא את התמונה ולזהות מי נמצא איתך, איפה אתם, ואם אתם שותים קולה או פפסי", מסביר האמן. "כדי שהמחשב יזהה את הדברים האלה, צריך לאמן אותו - וזה נעשה על ידי הזנה של המון תמונות. כדי לזהות משקאות נניח, נותנים למחשב אלף תמונות של קולה, פפסי, לימונדה, כוסות תה ועוד. וזה בדיוק אותו הדבר עם פנים. אם תעלי תמונה ותתייגי חברה, המחשב ילמד לזהות אותה. אני מבקש מהצופה להסתכל על התמונות האלו שאנחנו מצלמים כל הזמן, ולהבין שכוחות גדולים מאיתנו משתמשים בהן בדרך שאנחנו לא בהכרח מודעים לה או מבינים אותה עד הסוף".
אז מה אנחנו לא מבינים?
"יש המון דרכים שבהן משתמשים בתמונות שלנו או בבינה מלאכותית בהיבט של מעקב על ידי הרשויות, צרכים של מערכת הביטחון וגם מבחינה צרכנית. ערים חכמות כמו מנהטן יודעות לצלם מכוניות. ישנו זיהוי פנים בשדות תעופה, טילים עצמאיים, בקרת איכות אוטונומית במפעלים. למעשה פייסבוק יותר טובה בזיהוי פנים מאנשים. אם תשימו תמונה שלכם כתינוקות, פייסבוק כנראה תזהה אתכם - בעוד החברים שלכם לא".
ואיך משתמשים במידע הזה נגד הציבור?
"ב־2005 למשל, הייתה חברה בארה"ב ששמה מצלמות בחניונים, צילמה את לוחיות הרישוי והעבירה אותן למאגר, שבסוף נמכר למשטרה, לחברות ביטוח ועוד. בשנה שעברה החברה חתמה עם כמה מדינות בארה"ב וחיברה בין מצלמות שנמצאות על רכבי משטרה לנתונים, כך שאם נקלטה במצלמה לוחית רישוי של מישהו שיש לו חוב שלא שולם, המצלמה התריעה והשוטרים הציעו ל'חשוד' להישלח למעצר או לשלם את הקנס, פלוס עמלה של 25 דולר לחברה".
אבל גם אם אין לכם חובות ואתם לא באמריקה, זיהוי הפנים בגופים יומיומיים כמו פייסבוק למשל, מוביל לעתיד מקריפ. "המחשב יודע לזהות למשל אם יש לך ילדים, עם איזה סוג של אנשים את בקשר, אילו בגדים את לובשת, ומזה המחשב יכול להסיק כמה כסף יש לך, אילו דברים נוספים את אוהבת, כך שאפשר יהיה למכור לך עוד דברים. וחמור מזה, אם זיהיתי תמונה שלך שותה בירה במסיבה או הולכת לחדר הכושר, אפשר לדמיין עולם שבו עלות ביטוח הבריאות שלך תושפע מהתמונות שהעלית, כמו גם היכולת שלך לקבל עבודה מסוימת. וכל זה יהיה תהליך אוטומטי, ממוחשב לחלוטין. כך שההשפעה במובן הצרכני והפרסומי היא רק דבר אחד קטן, אבל בשלב הבא כל זה הולך למקום שבו חברות יוכלו להשתמש בתמונות שלך עם רגעים קטנים ואישיים מהיומיום, ולהפוך אותן להון עבור מישהו. התמונות שלנו אקטיביות, הן שולחות לאנשים קנסות, הן שולחות אנשים לכלא. הן פקודות, צווים, הן אינסטרומנטים של כוח".
ובו בזמן האינטרנט, הסמארטפונים - הופכים את החיים שלנו לנוחים מאוד.
"גם לי יש סמארטפון, ואני ממש לא מציע לחזור לימים שלפני האינטרנט. אני רוצה לחיות בעולם שיש בו פייסבוק, כזה שאפשר להשתמש בו כדי לשתף תמונות שלנו עם המשפחה והחברים, אבל אני רוצה גם לחיות בעולם שבו לא משתמשים בכל זה נגדנו, וזה לצערי לא העולם שאנחנו חיים בו.
"השאלה היא איך אנחנו מחליטים באופן מודע מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא רוצים שיקרה עם המידע שלנו, וזה דיון שלא מתנהל מספיק. הוא מתנהל על ידי מהנדסים בסיליקון ואלי. אני חושב שזה לא התפקיד שלהם להחליט מהם החוקים של החברה החדשה שבה אנחנו חיים".
תשמע, כולם שמעו על סנודן, אנשים מודעים למה שקורה.
"כן, אנשים מודעים, אבל אנשים גם מקבלים את המצב, כי הם חושבים שאין להם שום כוח מול זה. וזה כנראה נכון, אנחנו חסרי כוח במובנים רבים מאוד, אנחנו לא יכולים לבחור שלא להשתמש בסלולרי. אי־אפשר להתפרנס היום בלי סלולרי. ובו בזמן, אני חושב שהסיפור של סנודן השפיע מאוד על איך שאנחנו מבינים מהי פרטיות, ומהו איסוף מידע. וללא ספק אני חושב שזה יצר תחושה שהמצב הזה מפחיד, וזה חשוב.
"וכן יש השפעות, קחי את אפל שכן שמה דגש על פרטיות. יש לזה קשר לסנודן. אני חושב שיש לזה קשר גם לעובדה שטים קוק הומו וזה צירוף מקרים פנטסטי של ההיסטוריה (צוחק), כי הוא מנכ"ל שיודע מהי החשיבות של פרטיות לחייו האישיים. וכן, אני רואה את התחלת התהליך של הטלת ספק, איזה תפקיד אנחנו רוצים שהטכנולוגיה תגלם בחיינו, ואיזה לא. אני חושב שזו שיחה דחופה מאוד שאנחנו צריכים לקיים שהופכת דחופה יותר מיום ליום. אלה לא שאלות שצריכות להישאל בעתיד, אלא שאלות שהיינו צריכים לשאול כבר מזמן".
למה אנחנו צריכים להיות מודעים ביומיום כשאנחנו מעלים תמונות?
"הייתי מציע למי שיש לו ילדים לחשוב היטב על ההשלכות של העלאת תמונות או מידע על ילדים לרשת. אנחנו רואים דור שנולד עכשיו וכל חייו מועלים לאינטרנט, כך שכשהם יהיו בוגרים, יהיה לגופים חזקים מאוד כמו פייסבוק המון המון מידע מפורט מאוד על החיים שלהם. למשל מתי הם היו חולים, מה הם אהבו כשהם היו קטנים, מי היו החברים שלהם וכו'. והגופים ישתמשו במידע הזה כך שישפיע על העבודות שהם יקבלו, וכדי להוציא מהילדים שלכם הכי הרבה כסף שאפשר".
הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
