אורי כבר לא בארון

הקדימון מסקרן: שחקן הכדורסל אורי קוקיה מכריז קבל עם ועדה על יציאתו מהארון. אם היציאה מחשכת הארון הקטן והפרטי שלו לאור התכלת העזה של הציבור, הודעתו והודאתו כי הוא הומוסקסואל תשחרר אותו מתחושת החיים במחשכים, בהדחקה - לא בהכרח בהכחשה - זו סיבה טובה, מספיקה כשלעצמה, לצאת בהצהרה כתובה ומצולמת במוסף מרכזי של העיתון (עיתון!) הנפוץ במדינה.

נטייתם המינית של שחקנים לא אמורה לעניין איש מלבדם או מבת/בן זוגם, אבל באווירה חסרת הסובלנות, שבה קבלת האחר היא רק בגדר המלצה, אווירה שבה מדירים אנשים על רקע מוצא, השקפה, זהות מגדרית, נטייה מינית ועוד-  הודאה פומבית כזאת לא יכולה לחלוף בלא להותיר סימן או רישום בשיח הציבורי, לכל הפחות במה שמכונה "הרחוב הספורטיבי".

אורי קוקיה(צילום: חיים צח)

אם ההודאה הזאת תפנה לאורי קוקיה מקום נקי בלב ובנפש ותעשה אותו משוחרר וחופשי יותר; אם בכך תוסר ממנו עננת הספק שהעיבה, אם אכן, על חייו עד כה; אם היא תאפשר לו להפסיק להתפתל, לרמוז לכאן או לכאן, להסתיר, להכחיש, לחיות עם רעש רקע טורדני בלתי פוסק - עצם הפרסום הוא חשוב.

קוקיה אינו איש ציבור. הוא לא חייב דין וחשבון לציבור. העובדה כי הוא אזר אומץ לב אזרחי והתגבר גם, כמשוער, על לבטים מייסרים אם כן לצאת מהארון לאור היום בכיכר השוק או אם להמשיך להיחבא בו ראויה להערכה.

אני מאחל לו עוד שנים רבות של משחק שהוא כה מוכשר בו וכה אוהב אותו, אם כמקצוע, אם כתחביב. ההודאה הפומבית שלו כי הוא הומוסקסואל לא מעלה ולא מורידה מערכו כאדם בכלל וכשחקן כדורסל בפרט, אבל היא מזכה אותו במילת עידוד והוקרה. יש אמירות שהן בבחינת הצהרת כוונות ויש הודעות והודאות שהן מעשה. הפרסום על אודות יציאתו מהארון היא מעשה, מעשה שאולי, הלוואי, יאפשר לו להשקיע את כל האנרגיה שלו, יכולותיו, כישוריו וכישרונו במשחק, אשר עד היום הגדיר אותו בעיניהם של חובבי הספורט. אני מאחל לו שיזוהה וייקרא כשחקן כדורסל, בלי להקדים לעיסוקו ומקצועו זה ובלי להוסיף אחריו את עובדת היותו הומוסקסואל.