קלאסיקו מהסוג השלישי
הפועל ירושלים ומכבי תל אביב ייפגשו הערב (21:00) לעוד קרב מסקרן. על ההיסטוריה של קלאסיקו הכדורסל, השוני בין הקבוצות והמפתחות לניצחון
כשמדברים על קלאסיקו לא תמיד ברור למה מתכוונים. הרי יש את ה"אל-קלאסיקו" הספרדי של ברצלונה וריאל מדריד ויש את ה"סופר-קלאסיקו" שמפגיש בין היריבות הכי גדולות בארגנטינה - בוקה ג'וניורס וריבר פלייט.
היום נקדיש יותר תשומת לב לקלאסיקו אחר - זה של הכדורסל הישראלי. לא משנה באיזה מצב הן מגיעות למשחק, לא משנה באיזו מסגרת זה קורה והאמת שגם לא משנה מי השחקנים על המגרש, כשהצהוב של מכבי תל אביב פוגש את האדום של הפועל ירושלים זה תמיד מסקרן.
לא תמיד זה היה ככה. עד שנות ה-90 היריבות הזאת לא באמת הייתה קיימת. מכבי שאבה אליפויות וגביעים בקצב מסחרר וירושלים אפילו לא התקרבה לצמרת. עד עונת 1991/1992 האדומים ניצחו פעמיים בלבד את מכבי במסגרת הליגה הסדירה.
בשנות ה-90 דברים התחילו לזוז בבירה. עדי גורדון הוכתר למשיח החדש של ירושלים והצליח למתג את הקבוצה כאלטרנטיבה לחבורה הדורסנית מתל אביב עם הסיסמה שדבקה מאז בירושלים – יש בנו אהבה והיא תנצח.
היריבות צמחה עם השנים וסיפקה כמה רגעים בלתי נשכחים של כדורסל (ולא רק של כדורסל). אם זה הגביע הראשון שגורדון העניק במו ידיו לירושלים עם הבאזר בעונת 1995/1996, לאחר פסק זמן מהסרטים של פיני גרשון; אם זו פרשת הפיצה המפורסמת של ראדיסאב צ'ורצ'יץ'; ואם זה גמר הפיינל-פור מ-2007, עם העבירה החמישית של מאיר טפירו וסל הניצחון של ג'יימי ארנולד, ששבר לאלפי אדומים בהיכל את הלב. בשנים האחרונות חלה תפנית מסוימת ביריבות. בעשרת המפגשים האחרונים ביניהן בליגה הסדירה המאזן עומד על 3:7 אדום. מכבי עדיין לא ניצחה משחק ליגה בארנה למרות שזכתה בשני גביעים מול אותה הקבוצה באותו המקום.
שתי הקבוצות פתחו את העונה במגמות מעט הפוכות ומפתיעות, כל אחת בדרכה. מכבי תל אביב הרסה כל זכר מהקבוצה של העונה שעברה ולמעט איתי שגב החליפה את כל מי שהיה שותף להשפלות שהמועדון עבר. עד כה, נראה כי חל שיפור אצל הצהובים. נכון שמוקדם לקבוע את מידת ההצלחה של הקבוצה החדשה, אבל בינתיים מכבי עם מאזן מושלם בליגה וביורוליג נראית לרוב לא רע.
ירושלים הצליחה לשמור על הנכסים הבולטים בסגל בדמותם של ג'רום דייסון, קרטיס ג'רלס וטרנס קינזי, ובתוספת שחקנים משמעותיים כמו אוסטין דיי וסטרטוס פרפרוגלו נראה היה שהיא בדרך הנכונה. למרות כל זה, משהו עדיין לא התחבר העונה בירושלים. חודש דצמבר רק נפתח והאדומים הספיקו להיפרד מהמאמן פוטיס קציקאריס, לשחרר את ג'רלס ולהיכנס לבור רציני ביורוקאפ (מאזן 4:2 וסכנת הדחה).
מקצועית, ניתן לסמן כמה פרמטרים שעשויים להכריע את גורל המשחק. בצד האדום כנראה ינסו לנצל את החיסרון הכי גדול של מכבי העונה, שהוא כמובן הקליעה לשלוש. הצהובים נמצאים במקום השביעי בליגה באחוזים מחוץ לקשת (33). אם זה יימשך, לקבוצה של נבן ספאחיה יהיה קשה מאוד לנצח. אם ירושלים תצליח לצופף את הצבע ולאלץ את מכבי להסתמך על הקליעה הבעייתית שלה עד כה, היא תיתן לעצמה יתרון רציני. העניין הוא שמדובר באם רציני יחסית, שכן הגנת הצבע של ירושלים לוקה מאוד בחסר. אוסטין דיי, ליאור אליהו, אלן אומיץ' וגם ריצ'רד האוול לא ידועים במשחק ההגנה המשובח שלהם ובממוצע הם מייצרים ביחד פחות חסימות מאלכס טיוס.
הפרמטר החשוב הוא ריבאונד, או יותר נכון ריבאונד ההתקפה של מכבי. אם הקליעה משלוש היא עקב האכילס של החבורה בצהוב העונה, ריבאונד ההגנה וההתקפה הוא נקודת החוזק הכי גדולה שלה.
 |
אי אפשר בלי מילה על המאצ'-אפ המעניין ביותר במשחק, שהוא כמובן על הקווים. בעונה שעברה ירושלים הגיעה למשחק ליגה בתל אביב עם סימונה פיאניג'יאני כשמולו עמד רמי הדר חסר הניסיון. הפעם, היוצרות התהפכו. האורחת תציג תציג את נבן ספאחיה שחזר אחרי עשור לישראל, ונראה שהשנים באירופה ומעבר לים עשו לו טוב. בירושלים לעומת זאת, על מודי מאור בג'וב האימון הראשון שלו יהיה המון לחץ במפגש. יהיה מעניין לראות איך הוא יתפקד במצב הזה.
הרבה דברים לא בהכרח חיוביים אפשר להגיד על הליגה המקומית שלנו, והאמת שרובם נכונים. אפשר גם להגיד שלשתי הקבוצות משימות אירופאיות שנמצאות כרגע גבוה יותר בסדר העדיפויות שלהן, אבל תהיו בטוחים ששתיהן יתנו את כל מה שיש להן כדי לצאת מהמשחק עם ניצחון מנטלי חשוב להמשך העונה.
לפנייה לכתב/ת 
