החילוף הגאוני של ג'ורדי קרויף

החילוף של ארון שוינפלד במקומו של אלירן עטר במשחק בין בית"ר ירושלים למכבי ת"א הוא הרבה מעבר לחילוף טקטי, בין אם קרויף התכוון לכך ובין אם במקרה. לחילוף הזה יש מסר ברור ליריבה הגדולה של מכבי – אנחנו יכולים לנצח משחקים קשים גם בלי הכוכב הגדול שלנו. כך היה בוויאריאל וכך היה בטדי. בין לבין הייתה זכייה בגביע הטוטו שבה קיארטנסון כן שיחק וגם כבש את שער הניצחון.

תחשבו מה עובר לאנשי ב"ש בראש כשהם רואים את השחקן שניצח אותם ארבעה ימים קודם לכן סוגר 90 דקות על הספסל, ובמקביל מכבי מנצחת בטדי. הדברים האלו יוצרים פחד ובלבול אצל היריבות, ולכן החילוף של שוינפלד הוא מהחילופים הגדולים שאני זוכר בקבוצת כדורגל ישראלית.

ארון שוינפלד (צילום: ראובן שוורץ)

בתחילת העונה שמעתי אוהד ב"ש אומר: "מבלי ששמנו לב הפכנו להיות מכבי, שחצנים ותלויים בשחקן אחד". לגבי השחצנות זה עניין סובייקטיבי ואין מה לנתח, אבל לגבי "תלויים בשחקן אחד", זה עניין אובייקטיבי שאפשר להיכנס לעומקו. בארבעת המשחקים האחרונים של ב"ש ווקאמה לא שותף, ובשלושה מהם הקבוצה לא הצליחה למצוא את הרשת. מעבר לכך, כשמסתכלים על המשחקים הגדולים של ב"ש העונה – הניצחונות על מאריבור, לודוגורץ, מכבי והתיקו עם בית"ר, מבינים שהמכנה המשותף זה טוני, שכבש באותם משחקים. אני מוכן לאתגר אתכם: תמצאו משחק אחד בעונה בו באר-שבע שיחקה טוב ללא טוני. אני לא הצלחתי.

שמעתי ממקורבים לקבוצה שאלונה עושה לטוני "טביב". עד כמה זה נכון? קשה לדעת, אבל אני חייב להגיד שאני קצת מפקפק בסיפור של דלקת הגרון. למכבי לקח שנה וחצי לצאת מהצל של זהבי, לב"ש יש מאמן מעולה אז אולי הוא יצליח להתאושש מהר יותר, אבל בדבר אחד אני משוכנע – ללא ווקאמה אין מה לדבר על אליפות (בסגל הנוכחי). לכן אלונה צריכה להשאיר את טוני בכל מחיר ואם לשחרר אותו אז רק אחרי המונדיאל.