אליפות לבית"ר? מקום רביעי יהיה הישג
הכדורגל של הקבוצה לא יפה לעין, כמות שערי הזכות לא מחפה על הטעויות בהגנה ונראה שאין סמכות ראויה על הקווים. אין מה לפנטז על תואר
כאשר בית"ר הייתה הקבוצה השנייה בירושלים. כאשר החולצות היו כחול לבן. בכיתתי בבית הספר היסודי הייתי בודד. את התוצאות היינו קוראים למחרת בעיתון "חדשות הספורט". כן, אני רוצה לראות את בית"ר אלופה. אבל... היכולת הזו לא תספיק.
נכון, אלי אוחנה ביצע שינוי מבורך. תופעת הגזענות אולי לא נמוגה, אבל מימדיה קטנו. זה מעודד, מאוד מרשים. אני מסתייג מתופעת ה"תתפטר, תתפטר" ביציעים, תופעה שקנתה לה אחיזה ולאחר שני הפסדים הפכה למביכה. אבל הפעם בטדי יש בה מימד של הבנה. בית"ר ביכולתה הנוכחית לא מתאימה לצמרת, ודאי לא לאליפות. לא בגלל ההפסד למכבי תל אביב - בגלל היכולת, חוסר העניין במשחקה המשעמם, בגלל שעל הקווים אין סמכות ראויה. בגלל ההגנה הרעועה.
יש הרבה קבוצות שמצויות מאחוריה בטבלה שמרתקות אותך יותר: מכבי נתניה לדוגמה, בני יהודה. שם אתה רואה טביעת עין של צוות מקצועי.
ובבית"ר? טוב, הם מתפארים בכמות השערים שהבקיעו. יופי, אבל רובם מבעיטות עונשין, קרנות, ופה ושם הברקות חד פעמיות, אם זה עידן ורד או שכטר. וכמות השערים שספגה? מטעויות מביכות של הגנה מבולבלת ומבוהלת. אוחנה חייב למצוא בלם. זו אינה משימה פשוטה.
ושוב, איני מצדד בחילופי מאמנים, כבר הוחלפו מספיק השנה, אבל יש להבהיר לבני בן זקן את הציפיות ממנו. לא אליפות, זה לא ריאלי, אבל לפחות שניהנה, שנראה התלהבות, שיפור בהגנה. לפחות זה. ואז נבין שהמקום הרביעי ייחשב להישג.
לפנייה לכתב/ת 
