שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שוברים את הכלים: היצירה המלכלכת של רוני סומק ובני אפרת

    על הרצפה שברים של כדי חרס. האומן בני אפרת ניפץ אותם בעצמו, לא לפני שמילא אותם בצבע. המשורר רוני סומק אוסף את הצבע מהרצפה - וכותב באמצעותו, בצהוב ובשחור, שיר הספד לנמר האחרון בעולם. התוצאה היפהפייה לפניכם

     

    כשלכלוך אינו פחד - נולדת שירה: האומן בני אפרת ממלא שני כדי חרס בצבעים. הוא מרים אותם אחד אחד, ופתאום מנפץ על הרצפה בתנועה פתאומית. המשורר רוני סומק אוסף את הצבע מן הרצפה, לא חושש להתלכלך, ומצייר אותיות גדולות, צהובות ושחורות, על קיר לבן במוזיאון פתח תקווה. אט אט הופכות האותיות למילים, והמילים לשיר - "רקוויאם לנמר האחרון בעולם", שכתב סומק במיוחד למטרה זו.

     

    מדובר במיצב-מיצג משותף של המשורר והאומן, שבו תהליך יצירת השיר על הקיר מתועד בווידאו, ונבנה במה שהם מכנים "שיטת השישליק" – רעיון ראשוני, שעליו מלביש כל אחד מהם הצעות משלו עד להרכבת השיפוד השלם. אפרת הגה את התוכנית הכללית: כתיבת השיר על הקיר מתוך צבע הנלקח מכדים מנופצים, וסומק נתן את הפרשנות שלו.

     

    סומק בפעולה (צילום: ניצן דרור) (צילום: ניצן דרור)
    סומק בפעולה(צילום: ניצן דרור)

    הפרויקט הוא חלק מתערוכה של בני אפרת, "נתיב האבדון, חורף 2065", שאוצרים דרורית גור אריה ואבשלום סולימן, ותציג החל מ-11 בינואר במוזיאון פתח תקווה.

     

    השיר שסומק כתב על הקיר:

     

    "רקוויאם לנמר האחרון בעולם" / רוני סומק

    רֶגַע לִפְנֵי מוֹתוֹ חָרַט בְצִפָרְנָיו הַנָמֵר הָאַחֲרוֹן בָעוֹלָם

    חִצֵי אַהֲבָה עַל גִזְעֵי עֵצִים

    שֶגַרְזֶן חֲסַר מוֹחַ

    חָלם אוֹתָם כְרוּתִים.

    עֶרֶב עֶרֶב מְצַיֶרֶת הַ שֶמֶש לְזִכְרוֹ

    חֲבַרְבוּרוֹת בְעַנְנֵי הַנוֹף שֶהוּא

    מַמְשִיךְ לִטְרֹף.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ניצן דרור
    השיר הגמור
    צילום: ניצן דרור
    לאתר ההטבות
    מומלצים