בלי רמזים, בלי הודעות מוקדמות, בלי פעולת ריכוך מתבקשת, בלי איזונים ובלמים, בלי פרס ניחומים. ככה, באופן ישיר ונוקב, ללא אריזת צלופן מעדנת, הטיל דולנד טראמפ פצצה מדינית לתוך מבנה המוקאטעה בראמאללה, מרכז השלטון הפלסטיני. טיל מונחה בנתיב וושינגטון-משרד הנשיאות הפלסטיני, תוך מעבר בירושלים לתיאום מוקדם ולסגירת קצוות.

"ירושלים בירת ישראל", שלוש מילים בסך הכל, סחררו את המערכת המזרח תיכונית המסוחררת גם כך, והניעו מערבולת חדשה במעגלים המדיניים השונים – הבינ"ל, המוסלמי, הערבי, הפלסטיני והישראלי. מאז ומעולם – כלומר מאז יצא הסכם אוסלו לאויר והוקמה הרשות הפלסטינית – לא פירקו הצדדים את המוקש המכונה ירושלים עד תומו, וההנחה שליוותה את כל תהליכי המשא ומתן והמגעים המדיניים היתה כי סוגיית עתידה של ירושלים, זו המאוחדת לנצח נצחים, תונח על שולחן הניתוחים רק בשלב השיחות המעשיות על הסדר הקבע, כלומר בסופו של התהליך הבלתי נגמר. לא זו בלבד, אלא שארצות הברית של אמריקה הקפידה שלא להביע עמדה ברורה בנושא וביכרה שלא להפר את הסטטוס קוו סביב ירושלים, אחת מסוגיות הליבה המורכבות ביותר במוקד הסכסוך הישראלי-ערבי, אם לא המורכבת ונפיצה מכולן.

אם הסוגיות המרכזיות האחרות – זכות השיבה ובעיית הפליטים, גבולות 67', ההתנחלויות, הסדרי הביטחון, האסירים – הן בעיקרן לאומיות-פוליטיות, הרי שירושלים איננה עונה רק להגדרות הללו, אלא חובשת גם ובעיקר את הכובע הדתי על ראשה. וכאשר מדובר בענייני דת, מוסלמית ויהודית כאחד, הרי שאנו עוסקים לא במוקש, אלא בפצצת אטום. כל נגיעה קלה בפצצה מעיפה אותה באויר, כל תזוזת בורג קטן במכלול הרגיש הזה גורמת מיידית לשיבוש מערכות ולהזזת הסדר הקיים. זה בקליפת אגוז ובתמצית הרקע והמבוא השורר ומוכר במסדרונות המדיניים של הצדדים המעורבים, מאז החלה העיר ירושלים לעלות על בדל שפתותיהם ומחשבותיהם.

על קרקע תוססת זו נחת נאומו של טראמפ, שהחליט להכניס אקשן ועניין במערכת הישראלית-פלסטינית ולגעת בקצה האצבע במגדל הקלפים השברירי הזה. מי שיקרא היטב את נאומו המהדהד של טראמפ, לא רק את מה שכן נאמר בו אלא גם את מה שלא, יבחין עד מהרה כי ארצות הברית אמנם הצהירה כי היא מכירה בירושלים כבירת ישראל ומתכוונת להעביר את השגרירות מתל אביב לבירה, אולם במקביל מבהירה כי גבולות הקבע בכלל ושל ירושלים בפרט ידונו במסגרת משא ומתן, וכי היא תומכת בפתרון שתי המדינות ע"פ הסכמת שני הצדדים. מעבר להכרה במציאות המוכרת, לפיה ירושלים בירת ישראל, הרי שבאופן מעשי – ובניגוד לכל התגובות בעולם המוסלמי-ערבי-פלסטיני – לא היטה טראמפ את הכף המדינית לטובתה של ישראל, בכל הנוגע לחלוקת הנכסים הטריטוריאליים והאחרים העתידים להידון בין הצדדים.

נהפוך הוא: באמירתו הצהיר טראמפ למעשה כי ירושלים תחולק בין הישראלים לפלסטינים (במשתמע מכך מערב העיר לישראל ומזרחה לפלסטין), והבהיר לראשונה כי ממשלו תומך בפתרון שתי המדינות, אמירה שהפלסטינים ממתינים לה שנה שלמה, מאז כבש את הבית הלבן. אמנם, בהסכמת שני הצדדים כאמור, אבל תמיכת טראמפ בפתרון זה, שנתמך ע"י הממשלים הקודמים, לא הובעה עד כה.

כך או כך, הפלסטינים לא רצו – בין אם מתוך אינטרס ובין אם כתגובה טבעית הנובעת מנראטיב לאומי - לראות את חלקה המלא של הכוס מבחינתם, ובעטו בכוח בדלי כולו. המהומות בשטחים פרצו עד מהרה, ושרשרת של התבטאויות מדיניות פלסטיניות נחרצות המתנגדות וקוראות תיגר נגד ארה"ב, שהואשמה בתיווך פרו-ישראלי, ונגד טראמפ עצמו שהפך ליהודי בן רגע, הושמעו תדירות בחלל התקשורתי.

על כל אלה התווספה ועידה אסלאמית רחבה שהתקיימה באיסטנבול ביוזמת ארדואן, הסולטאן החדש-ישן, אשר אימץ קו קיצוני עוד יותר נגד ארה"ב והעניק תמיכה ומשענת לאבו מאזן. זה האחרון דילג צעד אחד מחיקן החמים והטבעי של המדינות הסוניות המתונות, מצרים סעודיה וירדן, אשר השמיעו קול ענות חלושה בנוגע להחלטה האמריקאית, לעבר הציר הנמצא מן העבר השני של המזרח התיכון, בהובלת איראן, טורקיה וקטר. המחאה בעולם המוסלמי-ערבי לא הגיעה למימדים יוצאי דופן, וגם המהומות בשטחים – בעיקר באיזור יהודה ושומרון, רצועת עזה היתה אלימה יותר - היו מדודות יחסית, מוגבלות ותחת חסות הרשות הפלסטינית שלא רצתה לאבד את שליטתה בשטח.

שלושה שבועות לאחר הצהרת טראמפ, ממקדת הרשות הפלסטינית את מאמציה בעיקר בניסיון לגייס את מדינות העולם לצידה ונגד טראמפ, ובעיקר מתבצרת בעמדותיה, מתקרבנת ומפגינה עמדות קשוחות במישור המדיני-פוליטי, תוך הבעת סירוב לכל דיון מדיני אפשרי בשלב זה. הלקח הנלמד מהמהלכים האחרונים, בזירה המזרח תיכונית בכללה ובזו הפלסטינית, מתבהר היטב לכל מי שנזקק לחידוד: שורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נבלו בשנים האחרונות, אלא המשיכו להעמיק בתוככי האדמה. אמירות נוספות מכיוון ארה"ב או צעדים אחרים אשר ינסו לסדוק את עמדותיהם הקלאסיות והמוכרות של הפלסטינים בנושאי הליבה, צפויים להתקל בתגובת נגד סוערת ובלתי מתפשרת.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר

מומחה, פרשן ומרצה לענייני ערבים והמזרח התיכון, לשעבר יועץ למתאם הפעולות בשטחים.

aloneviatar1@gmail.com - ניתן להזמין הרצאות

050-6234055