ההפתעה של טראמפ שמביכה את ישראל
הציוץ על קיצוץ הסיוע לפלסטינים טמן בחובו גם מסר לישראל - התשלום על הצהרת ירושלים ייגבה בצורה זו או אחרת. אבל אם יש ויתורים, למה לא להשתמש בהם? כך נראה בית לבן שהולך ומתרחק מהמזרח התיכון | פרשנות
אלא שדונלד טראמפ לא הוכיח עד כה כי הוא יודע להציג משנה מדינית סדורה, או שהוא מסוגל להציב תוכנית שיש לה התחלה, אמצע וסוף, עם קווי פעולה ולוח זמנים.
השבוע הוא הגדיל לעשות: אחרי ששגרירת ארצות הברית באו"ם ניקי היילי הודיעה על כוונתה לקצץ את תקציב ארצות הברית לאונר"א (סוכנות הפליטים הפלסטינים) בא הנשיא וצייץ על הפלסטינים ועל ירושלים, מילים שהותירו רבים פעורי פה. "הסרנו מהשולחן את ירושלים, הנושא הכי קשה במשא ומתן, אבל ישראל הייתה משלמת יותר עבור זה", הוא כתב בהמשך לציוץ שבו הודיע כי לא רק לפקיסטן יקצץ בסיוע, אלא גם לפלסטינים שמסרבים להיכנס למשא ומתן כבר זמן רב.
...peace treaty with Israel. We have taken Jerusalem, the toughest part of the negotiation, off the table, but Israel, for that, would have had to pay more. But with the Palestinians no longer willing to talk peace, why should we make any of these massive future payments to them?
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) 2 בינואר 2018
האם הוא מתכוון לקצץ בסיוע לאונר"א כפי שאמרה היילי, או שבנוסף הוא רוצה לקצץ גם בסיוע האמריקני לרשות הפלסטינית? לא ברור. במילים יותר פשוטות משלו, מה שרצה כנראה טראמפ להגיד בציוץ שלו הוא זה: "אתם הפלסטינים, חבורה של כפויי טובה - מקבלים הון תועפות מאיתנו ולא רק שלא מכבדים אותנו אלא גם לא מעריכים אותנו. לכן החגיגה נגמרת והדוד סם סוגר את הארנק.
"ותראו גם כמה אתם מצדיקים את המוניטין שלכם כמי שלא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות: אני אמנם הכרזתי על ירושלים כבירת ישראל, אבל אתם לא הבנתם את גדולת המהלך. עשיתי זאת כדי שישראל תגיע לוויתורים מולכם, כאלו שלא הייתם חולמים עליהם. נתתי לישראל כמה מילים על ירושלים ואם אתם רק הייתי מבינים את גדולת הרגע, הייתם קופצים על עגלת המשא ומתן ומקבלים את הוויתורים של ישראל שרק אני יכול להשיג ממנה, כי הרי הכרזתי על ירושלים".
הביך את ישראל
באותה הזדמנות טראמפ אותת לישראל, במרומז ובמעורפל, שיש מחיר להכרזה - ולא כפי שאמרו בבית הלבן, שהיא נולדה כי טראמפ חושב שזה צעד מוסרי. לא. הפנקס פתוח, היד רושמת והתשלום ייגבה בצורה זו או אחרת.
זה מה שהיה חבוי בין השורות בציוץ המוזר של טראמפ על הפלסטינים וירושלים. וזה מה שגרם לרבים כל כך ברחבי המזרח התיכון ובעולם כולו לשאול: אם לטראמפ יש ויתורים מישראל, למה הוא לא מציג אותם, אם לא בפומבי לפחות מול הפלסטינים? אם הוא כזה מוצלח שקיבל מנתניהו ויתורים להסדר עתידי, למה הוא לא מתחיל בנקודה זו את המשא ומתן? הרי יכול היה גם להקטין במעט את הכעס של הפלסטינים על ההכרזה. והוא גם הביך את ישראל, שכן הוא חשף כי במשמרת שלו אין ארוחות חינם וישראל הייתה מוכנה לשלם.
לדונלד טראמפ יש תוכנית לפתרון הסכסוך. הוא לא המציא דבר. התוכנית, כללית למדי, מבוססת על אלמנטים של היוזמה הסעודית שקיבלה אישרור מהליגה הערבית, יותר מפעם אחת. טראמפ מתרברב כי יש לו יחס מיוחד ומועיל עם בית המלוכה בריאד ורמוז פעם אחרי פעם שיביא לא רק לשלום בין ישראל לפלסטינים, אלא גם לפיוס עם מדינות ערב כולל סעודיה, זו שאפילו לא נתנה איתות אחד של רצון טוב ולא גמלה לטראמפ במחווה קטנה של מתן אשרות כניסה לנבחרת השחמט הישראלית, אף שהוא באמצעות עוזריו מאוד ניסה.
הבטחה שלא מתממשת
ב-20 בינואר יציין טראמפ שנה בתפקידו. עד כה הוא לא הצליח להביא אף לא הישג מדיני אחד או שיפור באחד מנושאי החוץ הבוערים: על צפון קוריאה הוא איים השבוע בטוויטר בנשק גרעיני, כאשר במענה לאמירתו של קים ג'ונג און על הכפתור הגרעיני שעל שולחנו, ענה בציוץ: "גם לי יש כפתור, גדול יותר, והוא עובד". מומחים אמריקנים, גם כאלו מתוך מחלקת המדינה, אמרו בעקבות הדברים כי היה זה הציוץ המסוכן ביותר ששלח טראמפ עד כה לאוויר העולם. סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, השומר על שתיקה מאז עזב את הבית הלבן הגיב על ציוצו של טראמפ, אמר ש"זה לא משחק".
אחר כך טראמפ הבטיח למפגינים באיראן לסייע להם, גם זה בציוץ, וזאת בניגוד לרוב חוות הדעת של המומחים שלפיהם ארצות הברית רק תזיק למתקוממים אם תפרוש עליהם חסות. המתיחות מול צפון קוריאה מדאיגה, ההתבססות של איראן בסוריה מפחידה, וכמו שזה נראה עתה, כל ההבטחות של טראמפ להביא עסקת שלום לתפארת בין ישראל והפלסטינים, הן הבטחות סרק. וזאת היתה הבטחת בחירות מרכזית שלו. הוא גם נתן לאיש הקרוב לו ביותר להוביל את המהלך: חתנו ויועצו הבכיר ג'ארד קושנר.
גם הבטחות בחירות אחרות שלו הוא עדיין לא קיים (למעט העברת חוק לקיצוץ מס), והיום יותר מתמיד נראה כי המזרח התיכון ותלאותיו מתרחקים מהבית הלבן והעומד בראשו. שלושת הנשיאים שקדמו לטראמפ ניסו באופן רציני ומחויב לקרב בין הצדדים: ביל קלינטון, ג'ורג' בוש וברק אובמה, כל אחד בדרכו. טראמפ עדיין לא עשה אפילו מהלך אחד משמעותי חיובי בכיוון, והוא יכול היה לעשות הרבה יותר מקודמיו, כי ברגע שנכנס לתפקיד נתנו בו את מבטחם לא רק הישראלים אלא גם הפלסטינים, שבימיו הראשונים ראו בו מישהו שאפשר לרוץ איתו. עד הפיצוץ עם הצהרת ירושלים, והשבוע עם איום קיצוץ הסיוע המעורפל.
לפנייה לכתב/ת 
