הכדורגל הפך להיות רובוטי וצפוי
יותר ויותר שחקנים לומדים איך לפתח יכולות טקטיות, סיבולת ומשמעת ופחות וירטואוזיות. אם יוהאן קרויף האגדי היה צריך להתעסק במשימות הגנה יחד עם יכולת התקפית, אז לא היה לנו על מה להתענג
הירידה המשמעותית בהנאה של צפייה במשחק הכדורגל נובעת מכך שיותר ויותר שחקנים לומדים איך לפתח יכולות טקטיות, סיבולת ומשמעת ופחות וירטואוזיות. אם יוהאן קרויף האגדי היה צריך להתעסק במשימות הגנה יחד עם יכולת התקפית, אז לא היה לנו על מה להתענג. אותו דבר לגבי שחקנים רבים בכדורגל העולמי הישן והטוב. האם חיים רביבו, ברקוביץ', אורי מלמיליאן ואבי נימני יכלו להיות משמעותיים בכדורגל של היום כפי שהיו בעבר? לא בטוח... אם היו מצפים מברוך ממן, שהיה אליל ילדותי, לעשות הגנה, הוא היה מוחלף במחצית של כל משחק.
הכדורגל משתנה כל הזמן בהרבה מובנים, אך נהיה קצת רובוטי וצפוי. מעטים השחקנים שעושים פעולות לא צפויות ומשתמשים ב"עין עקומה". הכדורגל שלנו בירידה גדולה, שבאה לידי ביטוי במשחקי הגביע הדי שוויוניים שהיו לנו. זר שהיה מגיע למשחק לא היה מבחין מי הקבוצה מליגת העל ומי מהליגה השנייה. היה מהנה לראות שחקנים עם כרס בעלי טכניקה גבוהה עושים בית ספר לשחקנים שמרוויחים אלפי אירו ומסתובבים עם GPS על גופם. הכדורגל הוא משחק עממי -תחזירו לנו את ההנאה. תנו חופש לשחקנים וירטואוזיים!
יוסי אבוקסיס וטל בנין היו קשרי 50-50 מצוינים, אך הייתי מעדיף לשלם כרטיס כדי לראות את שלום תקווה, דניאל בריאלובסקי ודומיהם. עכשיו אתם בטח תפליגו בזיכרונות של שחקנים דומים להם... הרי כדורגל אמיתי אין כאן, אז לפחות שניהנה מכדורגל עממי טוב.
לפנייה לכתב/ת 
