אז מה היה לנו? סיכום חצי עונה ב-NBA

MVP

על הטייטל הזה מתחרים בעיקר שני שחקנים , בהתחשב במיקומן של קבוצות המתחרים בקונפרנס וביכולת האישית שלהם. שניהם שילבו בין יכולת אישית ענקית לבין הצלחה בסחיפת קבוצתם לטופ. הראשון הוא לברון ג'יימס. מה עוד נשאר שלא נאמר? קינג ג'יימס מציג העונה נתונים אדירים, ומשחק את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלו. הוא הצליח להרים את קבוצתו אחרי פתיחה מחרידה ולהעמיד אותה במקום המצופה ממנה. ללא אייזיאה תומאס, כאשר דרק רוז מחפש את עצמו, דוויין ווייד זקן ומתקשה להציג יכולת סיוע וטריסטן תומפסון לא בעניינים (קרדשיאן ושות'), לברון לבדו מעמיד את קבוצתו גבוה ונותן הרבה כדורסל כדי לשמר את המיקום הגבוה לקראת פלייאוף מספר 13 בקריירה. ואלו הנתונים – 27.1 נק', 8.0 ריב', 8.8 אס' ועוד 25 משחקים בדאבל-דאבל ו7 משחקים בטריפל דאבל (מתוך סה"כ 42 משחקים).

ג'יימס הארדן מספק את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, וסוחף את יוסטון גבוה גבוה העונה. החיבור שלו עם כריס פול והנעת הכדור המצוינת, בנוסף ל-4.1 שלשות למשחק, מציבים אותו בכושר רציני ודי אימתני. הקבוצה שלו מציגה כדורסל טוב ומשכנע בעיקר הודות לו, ולאחר כזו חצי עונה הוא מצדיק מועמדות ל-MVP של חצי הדרך. ראוי לציין גם את סטף קרי, קווין דוראנט, קיירי ארווינג ויאניס אנדטוקומבו.  

לברון ג'יימס(צילום: רויטרס)

קבוצה מצטיינת

כאן, לטעמי, יש רק קבוצה אחת אמיתית, אבל בשביל הספורט, נכניס שתיים נוספות. מה עוד נשאר להגיד על גולדן סטייט ווריורס. למרות שחסרה כמעט בכל המשחקים עד כה את אחד משני הסקוררים המובילים שלה, קרי או דוראנט שנפצעו לסירוגין, היא עדיין מציגה כדורסל איכותי יותר משאר הליגה בפער ניכר, ממש לא מתקשה להישאר ולשמר את הרמה האסתטית והכדורסל, ואין אף אחד שמוכן להגיד שהיא לא הפייבוריטית גם העונה. הרוטציה הרחבה עד מאוד לא פגעה לה בביצועים, והיא עדיין במקום הראשון בליגה. ואיך אפשר שלא לפרגן לעומרי כספי על חצי עונה מעולה. שאפו גדול.

ביוסטון הארדן וכריס פול שיתפו פעולה היטב, האכילו הרבה אנשים בהרבה כובעים ומציגים אחלה כדורסל - קבוצתי, יפה ומהנה. בוסטון החליפה כמעט את כל הסגל ואיבדו שחקן מפתח חמש דקות לתוך העונה, אבל הכדורסלבדיוק כמו שסטיבנס אוהב – טקטי, יעיל, איכותי וקבוצתי.

מאמן מצטיין

בקטגוריה הזו יש שניים שמגיע להם יותר מכל האחרים (יש עוד מאמנים רבים נהדרים, אבל קיומן של סיטואציות קצה מביאות לביצועי קצה – מה שמקנה מקום של כבוד בקטגוריה הזו). למאמן הסלטיקס סטיבנס היו כל התירוצים לקריסה אם הייתה מגיעה כזו. כוכב שגומר עונה אחרי חמש דקות, קבוצה חדשה לגמרי, לימוד שיטה חדשה, ספסל חלש. אלא שבדיוק ההפך קרה. הקבוצה משחקת מעולה, וסטיבנס הצליח כנגד כל הסיכויים (לפחות עד כה). רק על הרמת קבוצה מהמכה של פציעת גורדון הייוורד ורצף הניצחונות הגדול מגיע לו.

בראד סטיבנס(צילום: AP)

ללא קוואי לנארד, ועם פארקר וג'ינובילי בגילם המתקדם, איש לא ציפה שסן אנטוניו תהיה במקום השלישי במערב. הספסל חלש, אין שום כוכב אמיתי, וגרג פופוביץ' האדיר מצליח להעמיד אחלה קבוצה, להרים את למרקוס אולדרידג' לרמת המשחק הגבוהה ביותר שהציג עד כה בספרס, וכמו כן, גם לעקוף את פיל ג'קסון במספר הניצחונות. חשבנו שאין יותר מילים – אז חשבנו.

המשתפר

בקטגוריה הזו, לפי ראות עיניי, יש רק מנצח אחד והוא הרבה מעל כולם. המספרים מדברים בעד עצמם במקרה של ויקטור אולאדיפו. הוא הפך מרול פלייר שעוזר קצת לווסטברוק ליצור שיאים, למפלצת שמובילה קבוצה מפתיעה ביותר בדמות אינדיאנה להצלחה. ואלו המספרים - 24.4 נקודות ב-49 אחוז מהשדה, 5.2 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 1.9 חטיפות ובלוק אחד למשחק. בעונה שעברה לדוגמה, קלע אולאדיפו 10.8 נקודות. אין ספק שהוא המשתפר הגדול ביותר בליגה. בחוץ נשארו אולדרידג' ודמאר דרוזן.

הרוקי המצטיין

הדראפט היה מלא בכישרונות, אבל שני הכוכבים הראשיים שלו מאכזבים עד כה - לונזו בול שלא מצדיק את ההייפ האדיר (כצפוי, יש לציין), ומרקל פולץ שעוד לא השלים 80 דקות בליגה ולא ברור מה טיב פציעתו בכתף. למרות זאת, יש דווקא כמה רוקיז ענקיים שללא ספק יהפכו לחלק עיקרי מהפנים של הליגה.

הפציעה שאיימה לדפוק לבוסטון את העונה, הביאה בעקיפין לדקות מרובות של ג'ייסון טייטום. הבחור הזה, שנבחר במקום השלישי בדראפט, מציג עונה חלומית. 46 אחוזים משלוש ו-50 כלליים מסבים לסטיבנס המון סיפוק. מלבד התרומה הסטטיסטית, ישנן גם חוכמת המשחק וההשתלבות המעולה בשיטה של המאמן הענק. טייטום עושה את העבודה מעבר למצופה, ויש לו חלק גדול, כמו גם לקיירי ולג'יילן בראון, בהימצאות של הסלטיקס במקום הראשון במזרח. הילד מספק יופי של היילייטס והוא ללא ספק אחד המצטיינים העונה.

ג'ייסון טייטום(צילום: EPA)

דונובן מיצ'ל, הגארד המצוין של יוטה מציג עונה מעולה, הרבה מעבר לרף הציפיות שהיו ממנו. לאחר שנבחר במקום ה-13 בדראפט, מציג מיצ'ל עונה של סופרסטאר עם 18.8 נקודות, 3.4 ריבאונדים ו-3.4 אסיסטים למשחק. הרבה בזכותו יוטה ג'אז עומדת איתנה אחרי העזיבה של הכוכב הייוורד. בן סימונס,

הנבחר הראשון בדראפט 2016, שבעונתו הראשונה לא שיחק כלל בשל שבר בכף הרגל, מצדיק את ההמתנה. לאוסטרלי הצעיר יש ממוצעים מרהיבים בסטנדרטים של רוקי – 16.9 נק', 8.2 ריב' ו-7.3 אס', וביחד עם ג'ואל אמביד המפלצתי, ג'יי.ג'יי רדיק ורוברט קובינגטון, פילי אמנם לא מציגה כדורסל ענק, אבל מחזירה את כבודה האבוד. בצד הצהוב של אל.איי לא בונים יותר מדי על העונה הזו, בטח לאור השמועות על הגעתם של לברון ג'יימס ופול ג'ורג' בקיץ. גם הרוקי הבכיר בקבוצה על הנייר לא מספק את הסחורה. אבל דווקא הבחירה הפחות טובה (27), קייל קוזמה, נותן הרבה מעבר ויוצר תקווה לעתיד.

הקבוצה המאכזבת 

אחרי קיץ מרתק בו החתימה הקבוצה את שני הסטארים, ג'ורג' וכרמלו אנתוני, והחתימה על חוזה עתק ארוך טווח את ראסל ווסטברוק, שיאן הטריפל-דאבלים וה-MVP של העונה הסדירה אשתקד, הציפיות מאוקלהומה סיטי עלו לשמיים. בפועל, הכדורסל שמציגה הקבוצה לא מספק בלשון המעטה. הכוכבים לא מצליחים להתחבר, ווסטברוק ממשיך לקחת על עצמו יותר כדי למנוע שקיעה וירידה קיצונית במיקום בליגה, וקשה לדמיין שפעם היו דיבורים על קרב בצמרת המערב עם החברים מאוקלנד.

איש לא חשב שממפיס תגיע לטופ, אבל לכזו יכולת דלה לאחר חצי עונה אף אחד לא ציפה. מייק קונלי לא מצליח להציג יכולת דומה לשנים הקודמות, ויחיד שמתפקד בעונה המסויטת שעוברת על הגריזליס המידרדרים הוא מארק גאסול. שארלוט הגיעה לעונה הזו עם סגל שחקנים מבטיח – קמבה ווקר, דווייט האוורד, ניקולה באטום, מייקל קיד גילכריסט, מייקל קרטר וויליאמס ועוד. אלא שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. הקבוצה שוב לא מממשת את הפוטנציאל, ודווקא כאשר האוורד עושה עבודה טובה ויכולתו האישית נראית טוב יותר, אין ניצול מספיק טוב של ווקר.