שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הוא שוכב עם כולן, אבל בא בטענות לדתיות

    רתחתי מזעם. הוא בטוח שוכב עם כל דבר שזז, אבל מי שמסמס בשבת הוא לא דתי בעיניו. אז אם אני, לדוגמה, לא שוכבת עם אף אחד ועדיין מסמסת בשבת, זה אומר שאני פחות דתייה ממי שכן שוכב?

    "שבת שלום", אמר לי בנימין בדיוק לאחר שפתח את הדלת וראה שאני יושבת על הספה ומפטפטת עם החברות שבאו לארוחת החברים ב"ביצה". אם אתם צעירים חילונים, כנראה שטרם נתקלתם במילה הזאת, "ביצה", מילה המתארת ארוחת שבת שבה נפגשים צעירים דתיים בתל אביב או בגבעת שמואל, על מנת שלא יצטרכו לבלות את זמנם לבדם. אז אני ועוד מספר אורחים הגענו מוקדם לארוחה הזאת, וחיכינו לכל המוזמנים עד שיחל הקידוש.

     

    העפתי מבט בכולם, חבורה שלמה של זרות וזרים דתיים. כולם נהיו שקטים, ואני החלטתי להוסיף קצת עניין: "אז מה, שמעתם על הדתיים שמסמסים בשבת?", שאלתי. השקט נשבר, ובנימין הגיב "זה לא קיים. מי שפרסמה את התופעה הזו היא בכלל לא דתייה". הסתכלתי על העיניים שלו בזמן שהוא דיבר, ורתחתי מזעם. הוא בטח שוכב עם כל דבר שזז, אבל מי שמסמס בשבת הוא לא דתי בעיניו. אז אם אני, לדוגמה, לא שוכבת עם אף אחד ועדיין מסמסת בשבת, זה אומר שאני פחות דתייה ממי שכן שוכב?

    העיקר שהם שומרים שבת. אפרת קרסנר (צילום: איריס פולישוק) (צילום: איריס פולישוק)
    העיקר שהם שומרים שבת. אפרת קרסנר(צילום: איריס פולישוק)
     

    איזה בזבוז של יום זה שבת, חשבתי לעצמי. אי אפשר לפתוח את הטלפון שלי, וסדר היום נע בין אוכל, שינה לתפילה, כשבכל ארוחה או מפגש ניתן לשמוע בדיוק את אותן השיחות. "מי את? מאיפה? בת כמה? מה את עושה בחיים?". כל ארוחת שבת מרגישה כמו דייט כושל רק עם עוד עשרה משתתפים. דייט קבוצתי, אם תרצו. "היית פעם באורגיה?", שאל אותי "בינייש" (בן ישיבה) שפגש אותי פעם בערב שבת. צחקתי. מה נסגר? איפה אתם ואיפה אלוהים? לא עניתי לו. קודם אני צריכה להצליח להשתלט על בחור אחד ורק אז אוכל להוסיף עוד אחד למשוואה.

     

    הבחור ה"דוס" הזה סיפר לי שאם הוא יצטרך להיות בסיטואציה מינית עם בחורה ובחור נוסף יהיה לו מתסכל לדעת שהוא לא האטרקציה הגברית הבלעדית. אני גם לא מתלהבת ממצב שבו אצטרך לחלוק גבר עם אישה נוספת (יש מישהי שכן רוצה?). מבחינתי, מצב כזה אפשרי רק אם אני חלק משלישייה שבה חברים ג'סטין טימברלייק וריאן גוסלינג. אחרת זה פשוט בזבוז של זמן ומשאבים.

     

    כולם יושבים אחד ליד השני בשולחן. חבורה של צעירים שבמקרה הטוב הם בעלי היכרות מוקדמת וחפוזה, ובמקרה הרע הגיעו כי שמעו שמתארגנת ארוחה. בהיתי קצת ב"בינייש" שישב מולי. חמישה ימים עברו מאז שהתראיתי עם הבחור הדתי האחרון שיצא איתי לדייט. הוא המשיך לשלוח לי הודעות, ואני בחרתי להתעלם, למרות שזה לא כל כך יפה. בשבוע לפני כן פגשתי את שני האקסים הדתל"שים שלי, אם אפשר בכלל לקרוא להם אקסים. כמעט ולא יצאנו לדייטים, והשתיקות המביכות הובילו להרפתקאות שאלוהים בטוח לא היה מרשה לי לכתוב כאן, אבל אולי אגיע אליהן בטורים הבאים.

     

    אם בחורות חילוניות בטוחות שהעולם הדתי הוא תמים ומושלם, אז צאו מהסרט. הוא בדיוק הפוך. בחורים דתיים חושבים שהם צריכים לצאת עם דוגמניות, "אבל שלא תיראה בדיוק כמו בר רפאלי, כי מי רוצה לצאת עם מישהי שגברים אחרים מאוננים עליה כל היום? זה לא כיף", כמו שבחור דתי גב"שניק (מגבעת שמואל) טיפוסי ניסה להסביר לי.

     

    הבחורות הדתיות, לעומת זאת, בטוחות שמכוונים את הגברים הצעירים להתחתן, ואז הן מגלות שהם מתנהגים כמו רווקים תל אביבים טיפוסיים והוללים שרק עוברים ממועדון למועדון. אז מה ההבדל? ובכן, ההבדל הוא שיש להם כיפה על הראש, אותה הם נוהגים להוריד ולהסתיר בסביבה "מופקרת". נו, העיקר שהם לא מסמסים בשבת.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    shutterstock
    בכל ארוחה אני צריכה לענות על אותן שאלות
    shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים