מונולוג אופטימי של אוהד מכבי חיפה מתוסכל

כבר יותר מדי זמן שמכבי תל-אביב לא מפחדת להצפין מעבר לארובות בחדרה. יותר מדי זמן שאנחנו מגיעים למשחק הזה כאנדרדוג. יותר מדי זמן שאנחנו חווים את הכאב הזה, הכאב המיוחד הזה ששמור רק להפסד לצהובים. גם הפעם זה כאב, אבל טיפ-טיפה פחות. אל תתבלבלו, אין פה שום השלמה עם המצב המתסכל הזה. לקבל בבית שלישייה ממכבי ת"א ולהרגיש שיצאנו בזול? זהו מצב בלתי נסבל ואני לפחות, מסרב להאמין שהוא יימשך כך גם בשנים הבאות.

בוזגלו. למרות הפציעה(צילום: אלעד גרשגורן)

שלום שלום

נפרדנו (באיחור, אבל נפרדנו) מגיא לוזון, שתפקיד המאמן במכבי חיפה גדול עליו בכמה מידות. אני ממש לא חושב שהוא האשם במצבה של מכבי חיפה העונה, אבל מצד שני הוא גם לא תרם דבר כדי להוציא את הקבוצה מהמשבר בו היא שרויה בשנים האחרונות. במצב הנוכחי, בתוך סיר הלחץ הירוק, היה מובן כבר בעונה שעברה שלוזון לא מתאים לקבוצה ושאין לו את הנסיון והכלים להצליח. לוזון קיבל את המפתחות לבנות את הקבוצה לעונה הנוכחית, ללא מנהל מקצועי מעליו, מה שהוביל לשגיאות בשחרורים והחתמות של שחקנים, שנבעו בין היתר גם מרף הציפיות הגבוה מדי שהוצב לעונה הנוכחית.

כנראה שלוזון האמין באמת ובתמים שביכולתו להצעיד את מכבי חיפה למאבק על האליפות כבר העונה, אך אמונה לבדה לא תמיד מספיקה. לוזון שקע בפנטזיות על שיפור דרמטי ביכולת הקבוצה וחזרה לצמרת, אך בפועל לא עשה דבר מלבד עוד מאותו הדבר כמו קודמיו בתפקיד: מהפכות בסגל, רכש בינוני והתעלמות מהבעיות המהותיות והעמוקות שיש בקבוצה. ההיאחזות בכיסא כמו מיודעינו בכנסת הייתה מביכה, לוזון היה צריך להתפטר מיוזמתו כאשר היה ברור שנכשל בתפקידו (מחזור 4 מישהו?) ולא לחכות עד ששחר ואלאך ייאלצו לעשות זאת בשבילו. אז נכון שעדיין לא נמצא מאמן קבוע חדש, אבל לפחות אנחנו לא צריכים לשמוע את גניבות הדעת של לוזון אחרי כל משחק.

גיא לוזון(צילום: אורן אהרוני)

סבלנות סבלנות, לא קונים בשום חנות

בדיוק כמו במשפט השגור בפיה של כל גננת, גם במכבי חיפה לא מצאו חנות של סבלנות, אז ייבאו קצת מהולנד. אלאך ומאס הביאו למכבי חיפה סבלנות שכל כך הייתה חסרה בשנים האחרונות. פתאום ההרכב לא משתנה כל שבוע, ינואר הגיע ולא מחליפים חצי מהסגל, שחקנים שלא פוגעים מקבלים גיבוי והזדמנות אמיתית להוכיח את עצמם. מי יודע, אולי בסופו של דבר גם אנחנו נזכה ליהנות מקאיו כמו אוהדי גראסהופרס. הכי חשוב, יש סבלנות בהחתמת המאמן. מהלך פזיז כמו מינוי לוזון לשנה וחצי כבר לא יקרה השנה.

נערים במקום שכירים

סוף סוף יש במכבי חיפה הרכב שאוהדים יכולים להתחבר אליו. אי אפשר להשוות בין אנרגיות שמביא שחקן בית למגרש לעומת המשחק הכבוי של שחקני הרכש שאינם מחוברים למועדון ולקהל. לא סתם סלליך הוא השחקן המוביל שלנו העונה. אז אמנם נפרדנו מדקל קינן, אבל מסתמן שיש מחליף באופק - שלומי אזולאי בדרך להיות הסמל החדש בירוק וההספק שלו העונה יחסית לדקות שהוא שיחק, מוכיח כמה הוא היה רעב ללבוש את החולצה הירוקה שעליה גדל.

בזכות הסבלנות ההולנדית שחקני בית צעירים ומוכשרים מקבלים סוף סוף במה ומשחקים באופן קבוע. אם המגמה הנוכחית תישמר ויונתן לוי, רז מאיר ומוחמד עוואד ימשיכו לראות את חולצת ההרכב עד סיום העונה, אנחנו נרוויח אותם בגדול בעונה הבאה. ברגע שאזולאי יהיה כשיר לגמרי ונטע לביא יחזור מפציעה נוכל לראות קבוצה עם 6 (!) שחקני בית רעבים ומחויבים בהרכב. כמה שנים לא ראינו הרכב כזה בירוק? מכל פליטי התל-אביביות, שהגיעו להעביר את שלהי הקריירה שלהם בכפר גלים, אפשר וכדאי להיפרד בסיום העונה (ואפילו מחלקם כבר עכשיו).

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

לא בטוח שהגענו לנקודת השפל שלנו, אבל אני באמת רוצה להאמין שלא ניאלץ לבלות עונה בלאומית לפני שיתחיל תהליך החזרה לצמרת. בטור שכתבתי לפני מספר חודשים, האשמתי את יעקב שחר במצבה של הקבוצה. לא יודע אם הוא קרא אותו או לא, אבל אני שמח לראות שהדברים שכתבתי לאט לאט מתגשמים. ואם במקרה יעקב שחר כן קורא את הטור הזה, אז יש לי גם בקשה אישית, היה גם אתה סבלני. לא חייבים להצהיר בכל עונה שרצים לאליפות ולבנות סגל שעל הנייר ייאבק בצמרת. זה לא עבד עד עכשיו, וזה ימשיך לא לעבוד. תן לנו קבוצה רעבה ושמחה, עם שחקנים שמעריכים את החולצה הירוקה ומקבלים גיבוי מלמעלה גם כשלא הולך. זה לא יקרה ביום אחד, וגם לא בעונה אחת, אבל תהליך החזרה לצמרת מתחיל עכשיו, דווקא בנקודה הכואבת בה אנחנו נמצאים היום.