ניצחון עם כוכבית / טור
מול הקבוצה הכי חלשה שהגיעה להיכל השנה, מכבי ת"א לא העלתה צבר ישראלי אחד לפרקט, חוץ מ-22 השניות שקיבל יובל זוסמן. וגם: האנטי-כוכבים שהובילו את הצהובים ולמה צריך כל כך הרבה חילופים כבר ברבע הראשון? עידו אשד מנתח את ה-75:89 על הכוכב האדום
לוח המשחקים המפרך והמופרך של היורוליג
מספק לפעמים משחקים בהזמנה, ואחד כזה היה אמש בהיכל. מכבי ת"א לא נזדקקה ליכולת מזהירה,
נשענה על הלהטוטים של פייר ג'קסון, וקיבלה מנה של ביטחון מדומה ופער לא מדומה על המתחרות שלה על מקומות 7-8.
על הניר זה נראה משחק סולידי וקבוצתי, משחק שמבליט את הדברים הטובים שיש במכבי של השנה, ויש כאלה. החיבור בין השחקנים, האופי החיובי וההנאה לשחק יחד ולפרגן. חמישה שחקנים בספרות כפולות ב-75:89 על הכוכב האדום, 15 אסיסטים על 8 איבודים, רק חמישה ריבאונד התקפה לסרבים, רק שש שלשות ב-33 אחוזים לקבוצה אקס-יוגוסלבית זה בכלל הישג הגנתי יפה למראית עין.
טיוס מטביע את הקבוצה החלשה ביותר שהגיעה להיכל השנה(צילום: עוז מועלם)
אבל האמת שצפו כאן הרבה בעיות. זו הייתה הקבוצה החלשה ביותר שהופיעה כאן השנה, ובכל זאת מכבי הצליחה שוב לצאת מהפסקת המחצית בהפרש גדול ולאבד שני שליש ממנו בכמה דקות. היכולת לגמור משחק היא בעיקר מנטאלית וטקטית, ומכבי חוזרת ומראה את חולשתה בתחומים האלה.
בדימיוני חשבתי שמכבי תעלה לרבע השלישי עם איזו הגנה מעניינת, לחץ על כל המגרש או איזורית קטלנית, ו"תהרוג את המשחק". אבל בדיוק ההיפך, היא עלהת חסרת אנרגיה כאילו שחשבה שכבר נגמר. למזלה של מכבי נתגלתה קבוצה עם הגנה יותר חלשה משלה, ויחד עם פציעות של שחקנים מובילים וסגירתו היעילה של טיילור רוצ'סטי, לא נשאר לסרבים אפילו כח להשלים את החזרה.
הציג לראשונה משחק שלם טוב בהתקפה. קיין(צילום: עוז מועלם)
דווקא הפתיחה היתה מעניינת. ספאחיה ניסה לשנות והעלה חמישיה גבוהה, המסה איפשרה לשלוט בריבאונד ולרוץ, והחיים נראו קלים ופשוטים. אבל אז כרגיל נשלפו החילופים הרבים (כל העשרה כבר ברבע הראשון) וההרכבים הלא מתואמים, והעסק דעך בהדרגה. רול היה נפלא בפתיחה ואז נעלם כוכבו. בולדן שיחק בתפקיד לא מוגדר, לא מצא את מקומו על המגרש, ועשה בעיקר פאולים מטופשים. פרחוסקי חזר לסורו המסורבל, ורק ג'קסון החזיק את הקבוצה מעל המים.
דווקא שני אנטי-כוכבים הובילו את מכבי, יחד עם ג'קסון. דיאנדרה קיין הציג לראשונה משחק שלם טוב בהתקפה, כולל כמה זריקות משוגעות שנכנסו. אבל זה בעיקר היה אלכס טיוס, שלהטט בשני צידי המגרש. שחקן מאוד מיוחד, השריד היחיד לעונות הגדולות של דייויד בלאט, שנראות כמעט פרה-היסטוריה. לזכור שבקיץ 2014, אחרי גביע היורוליג, בא השחקן הזה וביקש קצת יותר ממה שיש בחוזה. הבאתי לכם גביע, אולי תתנו קצת חזרה? "לך מפה, יש חוזה, נכבד בדיוק את מה שכתוב". כך ניהלו דני פדרמן וניקולה וויצ'יץ' את הקיץ שאחרי הגביע, שהביא את המועדון לשלוש עונות נוראיות. במקום להחתים את טיוס על חוזה לכל החיים. כל פעם מחדש אני מתעצבן כשאני נזכר באירוע ההוא, שגרם לטיוס לעבור עונת חולה מדומה.
ואיפה הצברים הישראלים? שגב על הספסל(צילום: עוז מועלם)
וטיוס גם מזכיר לי את מה שאסור להתרגל אליו. וכרגיל זה בולט מול קבוצות אקס-יוגוסלביות. נציגת ישראל ביורוליג לא העלתה צבר יליד המדינה אחד לרפואה, חוץ מ-22 השניות המביכות ליובל זוסמן בסיום. הקפטן איתי שגב אפילו לא התלבש, כרם משעור, שהיה בפריחה לאחרונה, לא דרך על הפרקט, זוסמן שבא למכבי כדי להתקדם "זכה" לשניות מועטות, ואפילו ג'ייק כהן, שקיבל "חותמת צבר" בקיץ, לא נזרק למים. וזה נגד אחת הקבוצות החלשות במפעל.
וכשאת כל ההחלטות מקבלים מנהל מקצועי ומאמן זרים, זה כל כך רחוק מהמותג שפעם קראו לו מכבי תל אביב. אבל זה עניינה הפרטי של מכבי תל אביב. ביורוליג זו זכותה המלאה. ואוהדיה באמת נהנים ממנה השנה. הבעיה היא, שרק בשביל השואו הזר הזה, המדינה נותנת לקבוצה (וכך גם לשאר המועדונים) הקלות מס משמעותיות, מהכיס של כולנו. רק עבור כך הליגה מרשה (ובכך מאלצת) את כל הקבוצות להחתים ולשתף חמישה זרים. רק כדי שלמכבי יהיה נוח בסגל. ורק בשביל החלטות כאלה ניקולה וויצ'יץ' מקבל אזרחות ארעית, בזמן שהמדינה מגרשת רבבות אחרים. בדיוק כמו שאסור להתרגל לסגירת המרכולים בשבת, ופיקוחם על ידי גויים, נמשיך לחפור. אסור להתרגל.
לפנייה לכתב/ת 
דשון תומאס
צילום: עוז מועלם
מומלצים
