אוהדי בית"ר, אל תבריחו את האבות והילדים!
כילד חרדי נאלצתי להסתיר את אהבתי לכדורגל ולהסוות את עצמי במשחקים של בית"ר ירושלים. אפילו העיפו אותי מהישיבה. מאז עברתי שינויים רבים, והחלום לקחת את ילדיי לטדי התגשם. אלא שהקריאות הגזעניות גורמות לאוהדים כמוני לנטוש את היציעים ולאבות רבים לא להביא את ילדיהם. בבקשה, תפסיקו עם זה!
הפעם הראשונה שבה עפתי מהישיבה הייתה בגלל בית"ר ירושלים. הימים ימי גד זאבי העליזים, אני בחור ישיבה חרדי, לומד גמרא בימים וחולם על בית"ר בלילות. הסביבה החינוכית לא יודעת על אהבתי לכדורגל ועל הסיפוק הגדול שהוא נותן לי בחיים.
ההליכה למשחק של בית"ר עבור נער חרדי כרוכה בהכנות רבות. השגת הכסף (אל תשאלו איך), השגת תחפושת ולבישתה בלי שאיש יבחין בכך (היי שירותים בקניון מלחה) והקשה מכולם מציאת "תירוץ מספק" שיאפשר לך להתחמק מהישיבה. לאחר שכל אלו בוצעו כהלכה, עליך להסתתר ביציע, במקום שבו אין סיכוי שמצלמת הטלוויזיה תתמקד בך.
די עם השטויות. אוהדי בית"ר(צילום: אפי שריר)
בפעם ההיא לא התאפקתי וישבתי במרכז היציע המזרחי. נשמות טובות שזיהו אותי על המסך דאגו להעביר את הידיעה לראש הישיבה והוא מצידו שלח אותי הביתה. להוריי סיפרתי שתפסו אצלי עיתון ספורט. מאז עפתי ממסגרות נוספות רבות, בכל הפעמים כיוון שלא הסכמתי לוותר על אהבתי העזה לבית"ר ירושלים.
יותר מכל קנאתי התמקדה בילדים הקטנים שסביבי ביציע. לא האמנתי שיש ילדים שמגיעים למשחקי הכדורגל באישור הוריהם ואלה אף משלמים להם על הכרטיסים. בכל פעם שראיתי ילדים נהנים במשחק הבטחתי לעצמי שאת ההנאה הזו לא אחסוך מילדיי, יהיה המחיר אשר יהיה. אמנם הקללות מהיציעים צרמו לאוזניי, אך לא חשבתי שיש בהם כדי למנוע ממני להביאם.
הימים חלפו, עברתי שינויים אישיים רבים, אבל אהבתי לבית"ר נשארה כשהייתה. החלום להביא את הילדים למשחקי כדורגל של בית"ר ירושלים נותר אף הוא, אך האווירה ביציעים והקריאות הגזעניות גרמו לי לדחות את החוויה עד יעבור זעם.
והנה חלום הילדות התגשם, אלי אוחנה אליל נעוריי חזר העונה לקבוצה כמחזיק תיק הניהול ובצעד אמיץ הודיע כי קריאות גזעניות הן מחוץ לתחום. המועדון החל לנקוט באמצעים רבים למיגור הגזענות והשינוי הורגש ביציע. יותר ויותר הורים הפסיקו לחשוש והביאו את ילדיהם. ההליכה למשחק של בית"ר בטדי הפכה לחוויה משפחתית נעימה ואף אני התחלתי לקחת את ילדיי למשחקים. אמנם נאלצתי לסתום להם את האוזניים בכל שריקה של השופט נגד הקבוצה ובכל פעם שהאוהדים החליטו לספר לאלי טביב מה המקצוע של אימו, אך כאמור, עם קללות אלו אני מסוגל להתמודד.
הקריאות הגזעניות שנשמעו מול סכנין מהיציע המזרחי, שמטרתן להסב נזק כלכלי לאלי טביב ולעזאזל הקבוצה, גורמות לאוהדים כמוני לנטוש את היציעים ולאבות רבים שלא להביא את ילדיהם למשחקים. אז נכון, יציעי טדי כנראה שיסתדרו בלעדיי, מה עוד שעל פי ניסיון העבר מהר מאד איכנע ואשוב אליהם. אך ההפסד הוא של כולנו והוא ארוך טווח.
מקללים תבינו, הקללות הגזעניות שלכם לא הופכות אתכם ליותר ימניים אלא ליותר גזעניים. תלמדו מהו הדר בית"רי, תלמדו מי היה ז'בוטינסקי ותפסיקו כבר עם השטויות.
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי בית"ר
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
