אני מתבייש להיות אוהד בית"ר ירושלים
התנהלות ההזויה של טביב, השתיקה המביכה של אוחנה, ההתרפסות של בן זקן והחוצפה של שכטר. בתור שחור-צהוב מבטן ומלידה, פשוט מאסתי במה שמעוללים לי
היום, 2018 לאחר הספירה, אני מתכבד להכריז בזאת על בושתי להימנות על קהל אוהדי בית"ר ירושלים. וזה ממש לא בגלל שעברנו את מרמורק בשיניים. אל תטעו לשנייה, אני אוהד בית"ר מבטן ומלידה, שחור-צהוב עם מנורה ואריה שואג על החולצה וכך אשאר לעד, אבל פשוט מאסתי במה שמעוללים לי, ולכן אני מאשים. ועוד איך מאשים.
בראש ובראשונה, ראש הפירמידה. המשיח מארץ תימן. חלילה אל תיקחו את דבריי לכיוון הגזעני. גם בגזענות מאסתי מאוד. תדמית מטופשת ובזויה. הגזענות קיימת במחוזותינו במקומות רבים. כלפי מזרחים, כלפי אשכנזים, כלפי ערבים, אתיופים, אריתראים, רוסים, יו ניים איט. אבל לנופף בזה כגאוות יחידה זו כבר לא גזענות, זו פשוט ילדותיות מטופשת.
אלי טביב(צילום: אבי רוקח)
אלא שראש הפירמידה דווקא מתיימר להילחם בגזענות. ואם אני יועץ הסתרים של אלי טביב אני גם מייעץ לו ולכל קבוצות ליגת העל להפסיק לשלם לאלתר על נהמות אוהדיהן. אמנם יש לי רק תואר שני במשפטים, אבל אין ולא יכולים להתקיים יחסי שליחות בין קבוצה לקהל אוהדים שרוכש כרטיס למשחק. כשאני מוכר כרטיס לאוהד אני לא שולח אותו לבצע דבר, ובשום מקרה הוא לא שלוח שלי. ומי שלא מאמין לי מוזמן לחפש את פירושו הנרחב של פרופ' אהרון ברק בנושא. לכן תקיפת העונשים השערורייתיים הללו יכולה להיות רק מהפן המשפטי, לערער עד לעליון, ולא מהפן של "די, תעזבו אותנו, אנחנו עושים הכל על-מנת למנוע זאת", אבל אני עדיין מאשים את אלי טביב. בהרבה דברים.
תחילה בפיטורים השערורייתיים של שרון מימר, אבל זה כבר היסטוריה. הפיכת הספסל שלנו לבדיחה זה פשוט דבר שלא ייסלח. ביזיון שאין אפילו בליגה ג'. אבל זה עוד כלום לעומת ייבושו המבזה של יוסי בניון. שלא לומר מטופש, מטופש, ועוד פעם מטופש. אפילו המילים הללו עוקצות את אצבעותיי. צ'לסי, ליברפול, ארסנל, כל זה לא מספיק לעלות אף לו לעשר דקות אצל בני בן זקן. או שלא מרשים לו. כיבוי אורות. פיפי ולישון. טביב הוא אולי אשף בהבאת שחקנים וניהול נכון של קבוצת כדורגל, אבל הוא משול מבחינתי לשף אדיר שבסיום בישולה של כל מנה, טובל אותה במי ביוב ורק אז מגיש.
שני ברשימת האשמים שלי הוא מספר שתיים בקבוצה, אלי אוחנה. מספר שתיים? הצחקתם את פפו. אולי מספר שתיים מהסוף. אליל ילדותי שחזר מאירופה על מנת לשאת אותנו מהליגה השנייה היישר אל צלחת האליפות. היהפוך נמר חברבורותיו? אוחנה הפרשן היה מזמן שולח הביתה את אוחנה נציג הבעלים. אין מישהו שאני מעריץ כשחקן כדורגל יותר מאשר את אלי אוחנה, אבל איפה אתה אלי, ריבונו של עולם? איך כל הביזיון הזה קורה במשמרת שלך?? אתה הרי רואה ומודע לכל הריקבון. לחילופי המאמנים התמוהים, לייבושו המבזה של יוסי, לגזענות מהיציעים. כמה צעקת כנגד זה באולפנים. וכעת אתה יושב ולא פוצה פה. אוחנה האמיתי כבר מזמן היה שם את המפתחות. כבר עם הפיטורים של מימר. אבל אם לא אז, בוודאי עכשיו.
שלישי ברשימת הנאשמים הוא בני בן זקן. לא, אני לא הייתי עושה אותו הדבר במקומך. אני מקווה שאתה לא נשאר בגלל הכסף, כי זה בוודאי לא שווה את זה. רזומה כמאמן בית"ר? איזה מאמן בית"ר אתה בדיוק, אדוני? הרי ברור שאתה לא מחליט שום דבר, סוג של פרסונה עם תעודה שמאפשר להתנהגות הקלוקלת להתנהל על מי מנוחות ותו לא במקרה הטוב. אז מה לעזאזל אתה עוד עושה שם? אתה בחור צעיר, לפי התרשמותי אפילו עם הבנה לא רעה בכדורגל, מדוע אתה ממשיך לבזות את עצמך?
הבאים בתור הם לא אחרים מאשר השחקנים. אני מת על שכטר ומה שהוא תורם לקבוצה מאז שהגיע, אבל אם יש מאמן חלש תפקידך לחזק אותו, לא לחזק את עצמך על חשבונו. זה גם לא מחזק אותך, זו פשוט חוסר בגרות. אותה חוסר בגרות שמתבטאת בהתחזויות אינסוף שפשוט כבר לא נעים לראות. מי שכתב את הסיפור זאב-זאב הוא ילד לידך. מעבר לכך, זה גם לא ספורטיבי. לא הוגן. אתה שחקן גדול, אתה לא צריך את השטויות האלה.
ואיך אפשר בלי האוהדים? אותה חבורה שהשתלטה לנו על הקבוצה. כשבחרתי להיות אוהד בית"ר בגיל חמש, זה היה בגלל אוחנה, מלמיליאן, יעקב שוורץ ואודי אשש, לא בגלל שהיא קבוצה "טהורה". שזה בכלל שטויות. רק לפני שני עשורים נומה עוד צולם במשחק השבת כשהוא מניף אשכול בננות לעבר מקאנקי, הזר השחור הראשון שהגיע לארץ, למכבי תל-אביב. היום יש לנו את קונט, אדגר, וקלאודמיר. אז מה קרה? שחורים זה כבר בסדר רק לא ערבים? הכל בולשיט אחד גדול וחבורת מתבגרים שמחפשים תשומת לב על חשבוננו, האוהדים האמיתיים, כשהתקשורת ברוב טיפשותה נופלת למלכודת הזו שוב ושוב.
גם בתקופת גאידמק סלדתי מהכסף הרב שנשפך בניגוד מוחלטת לאופי של הקבוצה מימק"א, ומשכירי החרב שלפתע פתאום לבשו את החולצה הצהובה-שחורה ונישקו את הסמל לא להם. אבל גאידמק לפחות הביא תארים. עם טביב זה אולי יהיה קרוב, אולי ירגיש על יד, ייתן לנו איזו תחושה מזויפת שלמרות הכל "הנה, אנחנו בצמרת". אבל זו לעולם תהיה אשליה בלבד. כי לצערי הרב, זה לא שהמלך הוא עירום, הוא לבוש היטב ומודע לכל מעשיו. אותנו לעומת זאת, הוא משאיר לאט ובזהירות ללא קבוצה.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת בר אילן ומחבר הספרים "האביר בן זונה" ו"הממלכה התיכונה".
לפנייה לכתב/ת 
טביב ואוחנה
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
