בית"ר ירושלים, למרות הכל

אין סיכוי שאחליף קבוצה, למרות שעליי לומר בכנות כי אני כה מסתייג מדרכה. זו לא תהיה נורדיה, גם לא ליברפול שהפכה להיות קבוצתי השנייה, והשבוע העדפתי לצפות במשחקה של בית"ר מול מרמורק על פני המשחק בערוץ המקביל, ברצלונה מול אספניול. אין סיכוי כי אני עם בית"ר מאז 1954, מאיזה משחק של בית"ר בימק"א מול קבוצה שרבים יתקשו לגלות את מקומה במפה, הפועל בלפוריה. דודי, אריה מילרד, כיום בן 98, לקח אותי רגלית לימק"א, ומאז אני ובית"ר צמודים.

כן, גם דודי צפה במשחקה של בית"ר מול מרמורק. אבל... זו בית"ר שונה. כה שונה. מבחינת היכולת, אין מה להשוות, אז זו הייתה קבוצה זניחה שאמנם ניצחה את בלפוריה מעמק יזרעאל 1:5, והיום היא מתמודדת בהצלחה מול מכבי תל אביב לא פעם. אבל האווירה מסביב, ההתנהלות, כה מרחיקה, עד שבאמת יש לנו חשק להתרחק.

בית"ר ירושלים(צילום: ראובן שוורץ)

ובעצם התרחקנו. אנו לא מגיעים לטדי. צופים רק מבעד למסך. מתקשים לעכל את הקריאות הגזעניות. את הקהל הבוטה. אלי טביב זה לא הסגנון שלנו. מה לו ולבית"ר? אז פעם יהיה בעלים של הפועל כפר סבא, ולאחר מכן הפועל תל אביב, והיום בית"ר. הוא לא גדל בימק"א, סתם, מוצא לו קבוצות וכותרות, קונה בזול, מוכר ביוקר, ולא יותר. אז מחר ימצא לו קבוצה אחרת, ובעצם, כנראה שכבר לא, כי איזה קבוצה תעניק לו חשיפה כמו זו בבית"ר? ומאמן, פשוט נחמד, איני יכול להגדיר אותו בצורה אחרת. מאמן נחמד. משפיע? לחלוטין לא. אפילו את החילופים אינו מבצע לבד. טלפון מהיציע, ואם לא, הנחתה משכטר והחילוף מתבצע.

ולמרות הכל, אנחנו עם בית"ר. ואיך הקבוצה הזו רצה בצמרת? כאשר האווירה מסביבה כה שלילית, כאשר הניהול כה מוזר (בלשון המעטה), כאשר כוכב הקבוצה עידן ורד נעדר תקופה כה ארוכה. ולמרות כל זאת הקבוצה כבשה שערים למכביר, מלהיבה לפרקים. אז אם זה כך, כנראה שיש בקבוצה הזו משהו, למרות הכל.

לא הקדשתי מילים לאוחנה. מצטער. בשבילנו הוא אגדה. תמיד היה שחקן אדיר, כריזמטי, רהוט דיבור, ועתה כמעט שאין חשים בו. אז איפה אוחנה באמת? האוחנה של פעם, שגם הוא כה חסר. ולמרות כל זאת יאללה ביתר, ואם היינו יכולים להחזיר גם את הקהל של פעם, שנכון, גם הוא לא היה קהל של קונצרטים, ואת ההתנהלות של דדש ואברהם לוי שהייתה מאד חובבנית, היינו ודאי נהנים יותר.