טביב רוקן את התשוקה והנשמה מבית"ר ירושלים

לפני מספר ימים שודר פרק בתוכנית "יצאת צדיק" עם חיים הכט. הפורמט ידוע לכולם, מביימים תקלה כלשהי, מזמינים איש מקצוע אמין ובוחנים את רמת האמינות והשירות של אותם בעלי מקצוע אשר מוזמנים לתקן את התקלה. הפרק האחרון ששודר לא מזמן בחן בעלי עסקים אשר התחזו לכאלה שקיבלו תעודת יושר מהתוכנית.

אלי טביב הוא מתחזה לכל דבר. טביב הציל את בית"ר ירושלים מפירוק מבחינה פורמלית, ועם עובדות אי אפשר להתווכח. הוא מנע מהקבוצה לרדת ליגה, לפרק עצמה מנכסיה והצליח לעצור סחף של הפסדים כלכליים אסטרונומיים – ריקושטים מתקופתו של ארקדי גאידמק. הקבלות של טביב ידועות לציבור, את הפרויקטים המוצלחים שלו בהפועל כפר סבא והפועל ת"א אפשר ללמד בבתי ספר - עלות נמוכה ותועלת גבוהה = סיסמה מנצחת.

אלי טביב(צילום: מוטי קמחי)

הבעיה מתחילה בכך שהתיקון שטביב עשה וההצלחות שלו הן רק מבחינה חיצונית/פורמלית, וריקות מנשמה. כל אוהד כדורגל באשר הוא לא יודע להסביר את השמחה שהוא חש כשקבוצתו מנצחת או התסכול הרב כשהיא מפסידה. האהדה לכדורגל בפרט ולספורט בכלל זו תופעה אשר נחקרה רבות ומנסים לפענחה. האם היא דומה להתאהבות? או מה קורה במוח שלנו כשאנחנו "בוחרים" קבוצה. המסקנה ברורה - מעורבים כאן תהליכים רגשיים שדומים מאוד לאהבה למכר/חבר/בן-בת זוג. הכדורגל עצמו מונע קודם כל מרגש ואחר כך באות הקבלות, הכסף, הספונסרים ושאר ירקות.

טביב יודע טוב מכולם לנהל עסק בצורה רווחית, ועל היותו איש עסקים דגול אין עוררין, לא בישראל וגם לא מעבר לים במיאמי. הבעיה מתחילה כשהוא נפגש עם קבוצות כדורגל שנושמות רגש ותשוקה לפני שהן רואות עצמן כמודל עסקי כזה או אחר. הזכרתי למעלה שטביב הציל את בית"ר מבחינה פורמלית, ולא סתם בחרתי להשתמש במינוח זה ולא אחר, וזאת כי טביב רוקן את התשוקה והנשמה מבית"ר ירושלים. טביב מתחזה לבעלים שהושיע את בית"ר מהתרסקות, שהוציא אותה ממנהרה חשוכה אל אור גדול, שהציל אותה מפירוק. המצב הוא בדיוק ההפך, כל יום שעובר והקבוצה נשארת בבעלותו גורם לה לפרפורי גסיסה קשים יותר.

ההסבר לטענה זו טמון בכך שטביב אמנם הציל את ביתר מהפסדים כספיים והעלה אותה על דרך מלך שקרית, אבל הוא מרוקן אותה מכל נכסיה שמצליחים להתחבר אליה ולאהוב אותה. מקום שני, שלישי, ראשון, זה כבר לא משנה, גם בסיפורי האגדות הידועים ביותר כותבים שכמה שהמלכה הרעה "יפה", הגיבור ירצה בסוף את בת השכן שנראית אמנם פחות טוב, אבל הוא באמת אוהב אותה. הקליפה החיצונית אמנם זוהרת, בית"ר משחקת טוב, אין מה להגיד, היא במקום טוב למעלה והכל נראה ורוד. אבל הכל מבפנים רקוב, שחור ועושה בחילה.

(צילום: אבי רוקח)

אוהדי בית"ר שבאמת אוהבים אותה, ואוהדים אותה שנים על גבי שנים, רואים את המצב היום וכבר מתקשים לשמוח מניצחונות – מה שמעיד על כמה רע המצב. כאוהד בית"ר אני מרגיש שכל ינואר או סוף שנה טביב יעשה שריר, ויעמיד בעמדת התלייה עוד שחקן שרק יעז לבקש ביטחון כלכלי לשנתיים ולא ל"שנה עם אופציה". כל שנה עושים החלפה כוללת של הסגל, טביב מנצל את העובדה ששחקנים יעדיפו למכור את נשמתם כדי ללבוש את המנורה וזו הסיבה שבית"ר עדיין מצליחה לטפס גבוה.

אבל בימים האחרונים צפינו בקש ששבר את גב הגמל. ביוני 2017 יוסי בניון חתם בבית"ר ירושלים – קבוצה שאהד כל חייו. ההרגשה הייתה אחרת, טביב החליט להחתים את בניון? אולי הוא חושב על שינוי מגמה? להתחיל להכניס נשמה לקבוצה רקובה, שחורה ונטולת כל "בית"ריות אמיתית"? יוסי בניון הוא לא שחקן רגיל, ואת הקריירה המפוארת שלו כולנו מכירים (שער הנגיחה שלו במדי ליברפול בליגת האלופות עולה לי בחלומות), ואין צורך להכביר בכך, להביא שחקן כמותו באמת הרגיש שטביב הפסיק לנהל בסטה ועבר לנהל קבוצת כדורגל.

את ההיסטוריה של טביב עם עומר אצילי ואיינבינדר עוד אפשר למראית עין להבין. לא שאני מסכים עם כל החלטה כזו כמו שהבנתם, אבל לפחות הסיבה הייתה גלויה לעין – אבל מה עשה יוסי בניון?. אולי טביב מפחד מרגש? בניון הכניס שמחה, נשמה, אהבה אמיתית לקהל ולקבוצה, ויכולת שאף שחקן חיזוק לא ייתן לבית"ר, לא ברוחו ולא ברגליו. זו נקודת אל חזור לקבוצה בעידן אלי טביב, ואני בטוח שכל אוהד בית"ר מרגיש כמוני בימים כאלה. זו נקודת אל חזור כי הכביסה המלוכלכת כבר יצאה מחוץ לכותלי בית וגן, בני בן זקן מודה ומתוודה שהוא לא זה שהחליט על ספסולו של בניון, שחקנים בקבוצה טוענים שהאדמה תרעד כשבניון ידבר ומעל כולם והכי מסכן הוא עוד "נשמה בית"רית" שעוברת ניוון – אלי אוחנה.

לאוחנה יש לב, והוא יודע שברגע שיחליט לדבר הוא פשוט יצטרך לשקר – וכשיש אהבה כזו הוא לא מוכן לשקר! אוחנה מבין שעשה את טעות חייו. היה נראה שעם אוחנה טביב ישנה אולי את הרגליו, אבל כנראה שטבע האדם והסביבה שבה גדל כנראה חזקים יותר מכל. אלי אוחנה נראה ביציעים כאדם חסר כיוון, בנאדם תועה שאיבד את הדרך ורק מחפש לאיפה ולאן הוא בורח. אני בטוח שסאגת יוסי בניון לא תדעך כמו סאגת אצילי או איינבינדר, והברק של אלי טביב חיסל שני מלאכים בית"ריים שהיו יכולים להציל אותו מעצמו = אלי אוחנה ויוסי בניון.

יאללה בית"ר.