במסגרת החיבה האנושית למשחקי דלתות מסתובבות, משעשע לדמיין מה היה קורה אילו צביקה יחזקאלי היה מתמנה למגיש המהדורה המרכזית של ערוץ 2. כזכור, לפני קצת יותר מעשור היה הפרשן מועמד לרשת את גדי סוקניק ואף הצטלם לפיילוט לצידה של יונית לוי. לבסוף נותר יחזקאלי בערוץ עשר, שם המציא את עצמו כהכלאה בין עיתונאי חוקר של העולם הערבי לסוג של ליאם ניסן פינת קארי מ"הומלנד". מעניין אם בשיחותיו היומיומיות עם בוראו הוא מודה לו מדי פעם גם על זה.
"בזהות בדויה", הסדרה החדשה והמפומפמת של יחזקאלי, מקצרת עוד יותר את המרחק המובנה בין דוקו לאקשן. הבימוי והתסריט של אוהד גל־עוז מעצימים את הממד הקולנועי שבתהליך הפיכתו של יחזקאלי ל"חאג' אבו־חמזה", וכמעט מיותר להרחיב למה: דיווחים יבשים טובים ל"לונדון את קירשנבאום", אבל הפריים טיים ניזון מדרמה ו"בזהות בדויה" לא חוסכת באמצעים.
השפה הטלוויזיונית, שמתכתבת במוצהר עם יצירות מתח וריגול, מתגלה כאפקטיבית פעמיים: גם כי המסך נמשך בטבעיות לרעיון ההסתערבות — היוש "פאודה" — וגם כי הפרוטגוניסט פשוט מתאים לזה. יחזקאלי כריזמטי, אינטנסיבי ובעיקר מאוהב בדמות. "בוא’נה זה קשה לשחק, זה מלא מאמץ", הוא אומר בשלב כלשהו ומוחה זיעה ממצחו. חבל שבתחתית לא נכתב "המציג נהנה מכל רגע".
בשוך אימוני הדיאלקט והטמעת הלבוש, ישנו הדבר עצמו: הסתננות אל ליבה של תנועת "האחים המוסלמים" באירופה. המסע החל אמש בצרפת, שם מנסה יחזקאלי לחשוף את הפנים האמיתיות של הקבוצה המשפיעה, המנהלת לדבריו "ג'יהאד שקט".
כרגיל, את המלאכה הוא יודע היטב. בניכוי קליימקסים מאולצים — כמו הקראה תיאטרלית להגחיך של קטע מתוך ספר ובריחה ממסגד לקראת סיום הפרק — קשה להיוותר אדישים לתכנים שיחזקאלי מביא, ועליהם מתבקש להתדיין: מהפצת טקסטים קנאיים לילדים, עבור בהשתלטות שיטתית על מסגדים ועד מתק שפתיים שמסווה אסטרטגיה כוחנית ואלימה.
אחת המחשבות שמתעוררות, למשל, היא שמדובר גם בתרגיל אינטלקטואלי לא רע סביב הנושא של קיצוניות דתית והשימוש שלה בכלים דמוקרטיים כדי להרים ראש ולהתפשט. האימאם מוחמד עזיזי, לדוגמה, שמוצג בסדרה כמי שנאבק בקולות הרדיקליים בצרפת, אומר כי הוא מודאג מ"תופעה חדשה": הזרם הפנאטי ניחן ב"תחושת העליונות האינטלקטואלית והרוחנית על האחר, ולכן הוא רשאי לכפות עליך את מחשבתו ואת אורח חייו. וזה גורם לך לפתח שנאה לאחר, וכתוצאה מכך לפעול כלפיו בתוקפנות, במילים או בנשק".
גם אם הלחן של הטענות לא זהה במדויק לביקורת על פונדמנטליזם יהודי, המנגינה מבוססת על תווים דומים. אוזניים ישרות ישמעו זאת בקלות. אוזניים אטומות יסתפקו בעוד הצלחה של ספיישל אייג'נט יחזקאלי.
בקטנה: כמעט כל לוח השידורים של ערוץ 13 הופקע אתמול לטובת גמר "אקס פקטור", אבל גם זה לא יהפוך את העונה השלישית של התוכנית לפחות זניחה. לצד אכזבת סאבלימינל, הריאליטי המוזיקלי של רשת פשוט לא השכיל להתחדש ולהשתכלל לקראת החיים הקשים בלעדי אפיק 22. למעשה, התחושה היא שגם אם קשת ורשת דומות עד זהות, לפחות כיום קל יותר לברוח משטיפת המוח הנהוגה לקראת כל גמר ריאליטי בינוני. סוף־סוף, משהו חיובי יצא מהפיצול הזה.
