המהפכה האתיופית בכדורגל הישראלי

הכוח האתיופי. אברהם, דסה ולקאו

לפני עשור וחצי, ברוך דגו נחשב לתופעה ייחודית כשהיה לבן העדה האתיופית הראשון שהצליח בליגת העל. היום, הצלחה של בני העדה כבר נחשבת לדבר שכיח. אלי דסה ממכבי ת"א נחשב למגן הטוב בארץ, בשבת האחרונה יצחק אספה וגדי קינדה, הבקיעו לקבוצתם מ.ס אשדוד את השערים היקרים בניצחון 1:2 על הפועל אשקלון. במכבי נתניה מככב אביב אברהם, אחד מתגליות העונה, ובמכבי חיפה השחקן הבולט ביותר הוא סינטיהו סלליך.

לאחרונה החל לבלוט בליגת העל עומר לקאו (19) מעירוני קריית שמונה. הקשר הרשים מאוד במשחקיו הראשונים בקבוצה הבוגרת. במשחקו הראשון, מול בית"ר ירושלים, הוא הבקיע שער נהדר כבר אחרי שלוש דקות. במשחק הבא, בגביע מול הפועל עפולה, שוב כבש. לקאו הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר בשיפור של הקבוצה הצפונית לאחרונה.

עומר לקאו. כישרון ענק(צילום: אפי שריר)

"השחקנים יוצאי אתיופיה נהנים משני יתרונות בולטים: יש להם טכניקה טובה הנובעת מקואורדינציה טבעית, ויכולות אירוביות עדיפות. בזכות הגנים, מוליכי החמצן טובים ומספר פעימות הלב נמוך. לכן, הם מתעייפים פחות", מנתח זאב זלצר, שעבד שנים רבות בנבחרות הצעירות. 

בני העדה שנולדו בארץ לא התאמנו בתנאי הגובה באתיופיה. מאיפה יש להם את התכונות האלה?

"מדובר בגנים, והרי גנים נשמרים לפחות שני דורות. מה יהיה לתכונות ולגנים האלה בשנים הבאות, אני לא יכול לדעת".

זלצר מחייך כששואלים אותו על לקאו: "הוא היה בנוער של מכבי ת"א, וראיתי משחק שלו לפני שנתיים. לא מזמן צפיתי בו משחק בנוער של קריית שמונה, איזי שרצקי קלט אותו. המלצתי עליו לנבחרת הנוער ואחרי בדיקת הנושא, גילו שכבר עבר את הגיל. המשכתי למרקו בלבול, מאמן הנבחרת האולימפית והוא צירף אותו, מדובר בכישרון גדול".

אביב אברהם. אחד מתגליות העונה(צילום: עוז מועלם)

אמייה טגה (33), אחד הכדורגלנים הבולטים מבני יוצאי אתיופיה ואחד שנחשב למנהיג בעדה, כרגע נמצא בחופשה מכדורגל - "אולי אחזור לאיזושהי קבוצה בעונה הבאה", מספר: "בני העדה תמיד היו מוכשרים, אבל ככל שהם צוברים ותק בארץ, הם לומדים להיאבק על מה שמגיע להם, כולל בכדורגל. הם הרבה יותר חסינים מבעבר למכשולים שעדיין מופיעים בדרך. לפעמים אני לא מבין מדוע אנשים עדיין מתפלאים כאשר יוצאי אתיופיה מגיעים לדרגים הגבוהים בכל תחום. האתיופים לא נופלים משום עדה אחרת".

אמייה, לא ידוע לנו על כדורגל גדול באתיופיה לעומת האתלטיקה המדהימה שם. בדיוק הפוך למה שקורה לעולי אתיופיה בארץ: הם הכי טובים בישראל באתלטיקה, אבל עדיין לא מגיעים לרמות הבינלאומיות.

"זה נכון, כי באתיופיה שמים את כל הכסף שלא נמצא שם בכמויות, באתלטיקה ולא בכדורגל. מצד שני, לא צריך לזלזל בכדורגל האתיופי, שנאבק בשלבים המוקדמים על הכרטיס למונדיאל, אם כי לא השיג אותו, וזה עוד יקרה".

הכדורגלן המפורסם בעולם בעל השורשים האתיופים הוא תיאודור גברסילאסי, כדורגלן נבחרת צ'כיה ו-ורדר ברמן הגרמנית. אביו הרופא, צ'ומולה, הגיע בזמנו (לפני נפילת מסך הברזל) לצ'כוסלובקיה הקומוניסטית, נישא לבת המקום יאנה והגנים הבלתי רגילים עשו אותו לשחקן מוערך שם, כמו אחותו אנה, שהיא כדורידנית נבחרת צ'כיה. "כמובן שישנם באתיופיה כדורגלנים מוכשרים, לא היהודים שמגיעים לישראל, אבל זה עדיין לא עושה נבחרת. יש הבדל בין ספורט אישי לספורט קבוצתי", טוען זלצר.

"לפני כמה שנים הייתי שולח למאמנים בליגות הבכירות שחקנים צעירים ממוצא אתיופי. המאמנים נהגו למצוא תמיד איזושהי סיבה מדוע השחקן לא מספיק טוב, היום כבר מתייחסים אליהם הרבה יותר ברצינות. בעוד כמה שנים יהיו הרבה יותר שחקנים ממוצא אתיופי בליגת העל", אומר טגה.

"פעם המאמנים לא האמינו בכדורגלנים ממוצא אתיופי". טגה(צילום: אורן אהרוני)

פעם זה לא היה ככה, כולנו זוכרים את סיפורו של שי בירוק. שחקן שהיה אמור להגיע רחוק ושיחק באקדמיות של איאקס וטוטנהאם, אבל דברים לא הסתדרו לו. הוא יובש במכבי חיפה ובגלל קשיים מנטלים הקריירה שלו התרסקה. לדעתו של זאב זלצר, אם בירוק היה נשאר באקדמיה של איאקס הוא היה מגיע רחוק. זלצר מזכיר גם את כפיר צ'וקול, שהיה לדעתו כישרון ענק, אבל לא הצליח להתאושש מקרע ברצועה הצולבת: "הוא החמצה", ואמייה טגה מדבר על עזרא אליו, שנחשב לכישרון ענק במכבי נתניה, אבל נעלם.

לא רק על המגרש, גם על הקווים

בשבוע שעבר עמדו פיטוריו של מסאי דגו מאימון הפועל כפר סבא בידי הבעלים יצחק שום במרכז סדר היום של הספורט הישראלי. אין ספור מילים נשפכו על השאלה מי צדק יותר, שום המפטר או דגו המפוטר שלא הסכים לקבל תכתיבים מקצועיים? טגה רואה בדגו פורץ דרך.

"כשלמדתי בקורס מאמנים במכון וינגייט, מסאי קיבל את הציונים הכי גבוהים, הוא אדיר. הוא אדם שחי ונושם כדורגל, בן אדם רגיל עסוק בתחביבים בשעות הפנאי וכשאני מתקשר למסאי, הוא באמצע צפייה בווידאו של אימון או עוקב אחרי שחקנים. הוא חי ונושם כדורגל, עוד ישמעו עליו ברמות הגבוהות. מסאי לא השתפן ונאבק על העקרונות שלו. העובדה שרוב האוהדים תמכו בדגו ולא בשום במהלך הפיטורים, מדברת בעד עצמה". גם אחיו, ברוך דגו, החל בקריירת אימון בקבוצת הנוער של הפועל אשקלון. ומי יודע, אולי נראה את שניהם יום אחד מאמנים בליגת העל. 

מסאי דגו. פורץ דרך באימון לעדה האתיופית(צילום: ראובן שוורץ)