הרב, מותר לכרוע ברך כשמציעים נישואים?
שאלה:
האם מותר לכרוע ברך כשמציעים נישואים לפי היהדות? (מרים, ירושלים).
תשובה:
המנהג לפיו הגבר מציע נישואין לבת זוגו, נוצר והתפתח רק במאות השנים האחרונות, ולא היה קיים בימי חז"ל. זאת משום שבתקופות קדומות נקבעו הנישואים ברוב התרבויות המוכרות לנו על ידי שידוכים בין המשפחות או גורמים חיצוניים דומים, ולא התהוו כתוצאה מבחירה חופשית ואישית של בני הזוג.
יש לכם שאלה? לחצו על "שלח שאלה" - כתבו ותיענו
<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>
מעת שהחלו גברים ונשים להיפגש על מנת להכיר ולבחור את בני זוגם לחיים על בסיס תחושה אישית של קירבה ואהבה רומנטית, התפתחו מנהגים שונים של הצעות נישואין, כשבדרך כלל הגבר מציע לאישה להינשא לו. מבחינה הלכתית מחווה זו של כריעת ברך עשויה לעורר שתי שאלות: האחת, האם יש בכך איסור השתחוויה, והשני האם יש לאסור את הפעולה מדין "בחוקותיהם לא תלכו". כפי שנראה להלן אין מקום לאסור זאת.
באשר לאיסור השתחוויה, הוא כולל שלושה סוגים עיקריים: השתחוויה שבה האדם נשכב ממש על הרצפה תוך פישוט ידיים ורגליים; קידה שבה האדם מתכופף קדימה, נועץ שני אגודליו בארץ ונשען עליהם עד שנושק את הרצפה - וכריעה על הברכיים. אסור לעשות כל אחת מהפעולות הללו למול עבודה זרה.
אם אדם משתחווה, קד או כורע מול עבודה זרה מתוך אמונה בה, הוא עובר על איסור מהתורה, ואם הוא הוא עושה זאת מסיבות אחרות, כגון לשם הרמת חפץ שנפל, הוא עובר על איסור מדברי חכמים.
לאור זאת, יש איסור להשתחוות גם בפני אדם שעושה עצמו לאליל, דוגמת המן, אולם אין כל איסור להשתחוות בפני שליט מתוך יראה מפניו, ואין כל איסור להשתחוות לאדם רגיל על מנת לכבדו. כך לדוגמה השתחווה אברהם אבינו בפני בני חת, כמו גם בפני המלאכים שבאו לבקרו ונראו כבני אדם. לפיכך אין איסור השתחוויה חל על כריעת ברך של גבר בפני זוגתו.
איך מחקים את הגויים?
האפשרות ההלכתית השנייה היא לאסור כריעת ברך בהצעת נישואין בשל האיסור ללכת בחוקות הגויים, וזאת משום שמנהג זה נעשה תחילה על ידי לא-יהודים, ורק מאוחר יותר התקבל גם בישראל. האיסור נובע מהפסוק "בחוקתיהם לא תלכו" (ויקרא י"ח, ג') וכן מהפסוק: "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ', כ"ג). רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך: "אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים ולא מדמין להם", והוא מביא לכך מספר דוגמאות, אך אינו כותב הגדרה מדויקת של המעשים הנאסרים מדין זה.
הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף ומגדיר את האיסור, וקובע כי לא כל דבר שעושים הגויים אסור ליהודים. לדבריו, יש שני סוגים של מעשים שנאסרים מדין חוקות הגויים: האחד, מעשים שיש בהם פריצות, כגון לבישת בגדי פריצות - והשני, מעשה שנוהגים הגויים לעשות בתור מנהג וחוק שאין לו כל טעם הגיוני, והוא נעשה מתוך זיקה לדת שלהם. לעומת זאת, כל מעשה שהגויים עושים לשם תועלת מסוימת או מתוך כבוד הינו מותר ("יורה דעה" קע"ח, א, על-פי המהרי"ק).
אמנם הגאון מווילנא מחמיר ואוסר גם מנהגי גויים שיש להם טעם, אולם רוב הפוסקים הולכים בשיטת הרמ"א, ואף התירו מנהגים שונים בעלי אופי טקסי וציבורי, כגון עמידה בעת צפירה לזכר חללים, יריית מטחי כבוד בהלוויות צבאיות ועוד.
כריעת ברך של גבר המציע נישואין לזוגתו היא מחווה רומנטית שיש בה טעם, לפחות לדעת העושים זאת. היא באה לבטא את רצונו העז של הגבר לשאת את זוגתו לאישה, ואת משאלת לבו ההומה וכמה לכך שתענה בחיוב להצעתו. אין בפעולה זו כל שמץ של מנהג דתי, ואין העושה זאת מתכוון להידמות בכך לגויים. לפיכך אין כל מקום לאסור זאת מבחינה הלכתית.
חפשו דרכים מקוריות יותר
יחד עם זאת, ראוי לציין שכיום יש זוגות רבים שמבכרים דרכים אחרות להצעת נישואין. רבים רואים בכריעת הברך פעולה מלאכותית מאולצת, שיוצרת סיטואציה מביכה עבור האישה, ושוברת את המעמד השוויוני שבין בני הזוג. נשים רבות מציינות שהן היו מעדיפות הצעת נישואין שבאה בגובה העיניים, ולא בפעולה של השפלה עצמית מצד בן זוגן.
כמו כן, גברים רבים מעדיפים כיום למצוא דרכים מקוריות להצעת הנישואין, ולא לחקות את הפעולה השבלונית של כריעת ברך, שאיננה מקובלת כיום בשום היבט אחר של חיינו. לכן, לפחות לטעמי, כריעת ברך בעת הצעת נישואין היא פעולה מותרת אבל לגמרי מיותרת (משיב: הרב רונן לוביץ').
לפנייה לכתב/ת 
