אלי אוחנה חוזר לאופנה / צהוב סוגר חשבון

עשר שנים לא זכתה בית"ר ירושלים באליפות, יותר מדי זמן במונחים של אחת מהקבוצות היותר גדולות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. העזיבה ההדרגתית של ארקדי גאידמק הנחיתה על הקבוצה מכות שקשה היה להתאושש מהן. השנה זה נראה לגמרי אחרת. בכלל לא בטוח שבית"ר תיקח אליפות העונה, אבל היא סוף סוף רלוונטית באמת בליגת העל. כולם מדברים על אלי טביב, לא מעט בצדק, אף אחד לא נותן את הקרדיט לאלי אוחנה. שלא בצדק.

העובדות היבשות מספרות שאלי טביב הגיע לבית"ר ירושלים ב-2013. הקבוצה לא דגדגה מאז את האליפות וגם לא זכתה בגביע למרות שטביב מנהל פיננסי מצליח וסקאוט מצוין. רק עם הגעתו של אוחנה, וזו גם עובדה לגמרי יבשה, בית"ר מצליחה להוות איום על הפועל באר שבע ועל מכבי תל אביב. מדוע אוחנה לא מקבל קרדיט בהתאם? מוזר. אולי כי הוא לא מסמס לעיתונאים את ההדלפה הבאה על הזר הבא, ואולי כי הוא מעדיף להתחפר בשתיקה ולא להיענות לבקשות להתראיין. זה לא משנה.

סוף סוף יש לשחקנים גב מקצועי. אלי אוחנה(צילום: אוהד צויגנברג)

לראשונה אחרי שנים יש לשחקנים בבית"ר ירושלים גב מקצועי שמכיר כל ניואנס במועדון ומצליח להסתדר עם שריפות שהיו מחרבות הרבה מאוד קבוצות. ההדחה המוקדמת והמאכזבת מאירופה, פיטורי המאמן שרון מימר, פרשת אלי כהן והציטוט הגזעני לגבי שיתוף שחקנים ערבים, ההשתוללויות של האוהדים, פרשת יוסי בניון והעזיבה שלו, וכמובן כל מה שקורה סביב בני בן זקן, המאמן הנוכחי. זוכרים את איתי שכטר מאיץ בבניון להתחמם מול הפנים של בן זקן? כל יו"ר קבוצה אחר היה רץ למיקרופונים כדי "לשמור" על המאמן ולגזור קופונים לעצמו.

אוחנה שמר על שקט, פתר דברים בתוך המועדון. הבין, כשחקן עבר, שלפעמים יש אמוציות שלא צריך להפוך לדרמה, בניגוד למה שהתקשורת רוצה, ובעיקר נתן את הבמה לבן זקן, שמסתדר יפה. המשבר ההוא היה יכול לדרדר בקלות את בית"ר, וזה לא קרה. בינתיים האוהדים ממשיכים למחות, לא ברור בדיוק על מה, וגורמים בבית"ר מספרים על תרגילי מנהיגות שעושה טביב לאוחנה, שבסופו של דבר עושה את העבודה השקטה. ובית"ר בכל זאת למעלה, עם מספר השערים הגדול ביותר בליגה. 19 שנה אחרי, אלי אוחנה חוזר לכבוש. עכשיו רק ראוי שידבר יותר נגד הגזענים שבקהל של בית"ר.

שכטר. המשבר יכול היה להידרדר בקלות(צילום: עוז מועלם)

לא לעניין: הבכיינות של מכבי סל

לא ראיתי את גמר הגביע שבו ניצחה הפועל חולון את מכבי תל אביב, ואיכשהו סטטיסטית זה הגיוני לאבד גביע אחרי שמונה זכיות רצופות. אני לא באמת יודע אם התלונות של שחקני מכבי על השיפוט נכונות וזה גם לא משנה. בניגוד לכדורגל, בכדורסל יש המון הזדמנויות לתקן טעויות שיפוט. בסופו של דבר מכבי תל אביב הפסידה וזה מחזיר אותי לסיפור העתיק על שמלוק מחרובסקי, המנהל המיתולוגי.

האגדה מספרת שששמלוק הגיע למועדון אחרי אחד ממשחקי קבוצת הנוער וראה את החבר'ה בוכים בחדר ההלבשה. "בגלל השיפוט הפסדנו בנקודה", הם סיפרו לו. "אם הייתם מובילים 30", ענה שמלוק, "גם השיפוט לא היה מזיז לכם". מכבי תל אביב צריכה להסתדר בבית שלה בגמר גם מול שיפוט עוין, ולבוא עם ממצאיה לאיגוד כמה ימים אחרי. כי להתלונן חשוב ומותר, אבל לא לתרץ בכך את ההפסד. אלכס טיוס, שחקן מעולה ואחד שאכפת לו, שגה בציוץ על השיפוט וכך גם פייר ג׳קסון ודיאנדרה קיין. מכבי צריכה להיות גדולה מזה. שמעון מזרחי, לטיפולך אודה.

דניאל בר נתן טועה ומדבר

באתר ONE נחשף עימות בין השופטים דניאל בר נתן ולירן ליאני בקבוצת ווטסאפ, בסיומה ליאני עזב את הקבוצה. בר נתן לעג לליאני שרץ להסביר את הטעויות שלו בתקשורת, ולא ברור על מה. רק במחזור האחרון הוא העדיף לא לראות פנדל ברור לזכות מ.ס אשדוד מול הפועל באר שבע בשריקה שהייתה יכולה לשנות את המשחק. יצא בר שפן, דניאל.

ולא נשכח גם את זיו אדלר, שניסה למשוך זמן כדי לברר אם היה פנדל על ניק בלקמן בעכו והצליח לשאוב את המידע בעזרת צוותו מעזרים חיצוניים. פנדל על בלקמן ספק אם היה - גם לא ברור שלא, אגב - אבל כל עוד לא מאפשרים התערבות חיצונית בהחלטות השיפוט, משיכת הזמן של אדלר נראית פחדנית במיוחד. אחר כך הוא עשה אבו עלי על ברק יצחקי עם אדום מגוחך, וקנה את ההצגה של בן רייכרט, השחקן ההוגן בארץ. לפחות ליאני מודה בטעויות שלו באומץ ומסביר מה היה שם. אדלר ובר נתן מועדים ושותקים.

לפחות הוא מודה בטעויות. ליאני(צילום: אורן אהרוני)

שתיקת הכבשים

חצי שנה עברה מאז שאלונה ברקת כינסה מסיבת עיתונאים דרמטית בפרשת שיר צדק. זה התחיל עם גלגול האחריות על הנבחרת - איפה ההתנצלות? - והסתיים עם תחקיר עצמי מגומגם שמשאיר שאלות יותר מתשובות. מהפועל באר שבע אני לא מצפה שתענה על השאלות, למשל מאיזו שנה מחולקים אותם משפרי ביצועים, כפי שכינה אותם צדק עצמו, ולמי. והאם אותה ספק טעות של היצרן האמריקני נכנסה לבקבוקונים אחרים שספק הגיעו לשחקני הקבוצה, כמה ומתי. מילא באר שבע, מדוע שותקים ראשי הקבוצות האחרות? ממכבי תל אביב אני לא מצפה, כי היא הייתה היריבה היחידה על האליפות מול באר שבע בשתי העונות הקודמות.

אבל איפה נשיא מכבי חיפה הדעתן יעקב שחר שנותן לפרשה כזאת לרחף ללא בדיקה נוספת? מדוע שותק בעלי הפועל חיפה יואב כץ? איך זה שאלי טביב דומם לו? למה איזי שרצקי, הבעלים של קריית שמונה, פתאום החליט לממש את זכות השתיקה? האם אתם מעלים על דעתכם מה היה קורה אילו פרשה כזאת הייתה מתרחשת במכבי תל אביב, בית"ר או מכבי חיפה וראשיה לא היו עונים על השאלות? המדינה הייתה רועדת. כל עוד בבאר שבע ימשיכו לא להסביר, יש כאן שתי אליפויות עם כוכבית.

הווינר של השבוע

דן שמיר, שחזר שוב למנורה מבטחים ויצא עם ניצחון, יחד עם גיא פניני ששוב לקח גביע. הגיוני שזה יהיה גם הגמר על הצלחת, אבל ההרגשה ששם זה יסתדר אחרת.

הלוזר של השבוע

זה חייב להיות נבן ספאחיה, שגם קילל שופטים ויצא בזול בחצי הגמר, בלי הרחקה, גם הפסיד גביע וגם לא ידע לכבד את הקבוצה השנייה כמו שצריך. ועדיין, ספאחיה מאמן טוב מאוד. לפעמים היריב ממול פשוט טוב יותר. גם זו אופציה.